Page 52 - 14322
P. 52
52סמנתה יאנג|
קיילב סקוט חייך.
ולא חיוך מרושע או גיחוך שחצני .אלא חיוך רחב ומשועשע שגרם
לפרפור משונה בחזה שלי" .את באמת משהו ,בייב".
רציתי למצוא בו משהו מעורר חיבה כדי להרגיש יותר טוב לגבי
המשיכה הפיזית שלי אליו ,אבל הלחץ פתאומי שהרגשתי בחזה וקוצר
הנשימה שזכרתי מהפעם הראשונה שהבנתי שנדלקתי על ניקִ ,הכו
אותי לרגע בהלם.
הפחידו אותי.
רגע אחד של נורמליות לא יכול להעלים יום שלם שהוא התנהג
אלי כמו שמוק .הזדעפתי והתרכזתי באוכל שלי" .אל תקרא לי 'בייב'".
הוא לא הגיב ,ושנינו המשכנו לאכול בדממה .כשסיימנו ,אמילי
הגיעה לקחת את הצלחות שלנו ולהציע לנו את תפריט הקינוחים.
"תודה ",אמרתי כשהיא אספה את הצלחות בידיה.
חיכיתי שקיילב יעשה כמוני ,אבל לא הופתעתי כשאמילי התרחקה
בלי שהוא יודה לה.
"למה?" לגמתי עמוקות מהשמפניה שלי.
גבותיו התכווצו" .למה מה?"
"למה אתה אף פעם לא אומר בבקשה או תודה?"
"לפני שנים שמתי לב שהצוות שלי הגיב אלי יותר טוב כשהפסקתי
להגיד בבקשה ותודה ,ופשוט ציפיתי שהם יעשו עבודה טובה .זה
פסיכולוגי".
"קודם כול ,זה ממש מחורבן .ושנית ,או־קיי ,זה הצוות שלך ,ואולי
זה באמת מצליח במשרד שלך .אבל אתה לא במשרד עכשיו .אנשים
עושים דברים בשבילך ,ואתה לא מודה להם".
"הם לא עושים דברים בשבילי .הם עושים את העבודה הדפוקה
שלהם".
"נכון .אז ,נגיד שיש לך מלצרית מחורבנת או דייל גרוע ...אתה
צודק .אתה לא צריך להודות למישהו שעושה עבודה לא טובה .אבל
אף אחד מהאנשים האלה היום לא עשה עבודה לא טובה .זה פשוט
מנומס להודות להם".
