Page 53 - 14322
P. 53
להילחם או לברוח |53
"למה זה מפריע לך כל כך?"
"אלה נימוסים בסיסיים .כשאני מבלה שבועות ,או לפעמים
חודשים ,בתכנון חלל או בית ,זאת הרגשה מדהימה כשהלקוח מודה
לי .וזאת הרגשה נוראית כשהוא לא אומר כלום .אני יודעת שמה
שעשיתי מוצא חן בעיניהם ,כי הם התקשרו למגזין נחשב לצלם את
המקום ,או כי ראיתי אותם משוויצים בתוצאה ברשתות החברתיות.
אבל הם אף פעם לא אומרים תודה או כל הכבוד.
"כשאתה לא מקבל את ההערכה שמגיעה לך ,אתה מרגיש כמו רוח
רפאים .הם יודעים שהיית שם פעם ,שהשארת חותם ,אבל לא אכפת
להם עוד לפני שנפרדת לשלום .זה מחורבן .ודייל אמנם לא מעצב
בית או משרד והופך אותם למקום שכיף להיות בו ,או דואג להשאיר
חברת טכנולוגיה על הנתיב להצלחה פיננסית ...אבל הוא מוודא
שמי שמפחד מטיסות ,או עייף ,או מתאבל ,לפחות יעבור בשלום את
הטיסה שלו .שהוא לא יצטרך לסבול שירות גועלי .אותו דבר תקף
לאמילי הלילה .היא הביאה לנו את האוכל שלנו והיא עשתה את זה
בחיוך .ואנחנו לא יודעים איזה יום עובר על אמילי ,או אם המניאקים
בשולחן ההוא עושים לה חיים קשים.
"אז אולי בבקשה או תודה לא נראות לך משמעותיות .אבל אני
די בטוחה שבכל פעם שאני מודה לאמילי — כולל התודה שאשאיר
בעשרים אחוז הטיפ שלי — זה יעזור לה להתמודד עם המניאקים
שהיו מגעילים אליה בשתים־עשרה שעות המשמרת שהיא מבלה על
הרגליים בעקבים הגבוהים שהבוס שלה מתעקש שתנעל".
סיימתי את הנאום ,נשמתי עמוק ונשענתי לאחור במושב בהמתנה
לתשובה הצינית שלו .היא לא הגיעה .במקום זאת הוא פשוט הביט בי
בהבעה מסתורית.
"מה?"
במקום לענות הוא הציץ בתפריט" .את מזמינה קינוח?"
זה יהיה לא לעניין אם אשפוך עליו את השמפניה שלי?
כן ,כן ,זה יהיה לא לעניין .אבל בכל זאת התחשק לי לעשות את
זה .הסתכלתי באנחה על התפריט" .כן".
