Page 229 - 16222
P. 229
מפלצת בעיניו ׀ 229
נאז .ברגע שתא המטען נסגר והכול במקום ,הנהג פותח את הדלת
האחורית של הלימוזינה.
נאז דוחק בי קלות" .קדימה ,מתוקה".
אני לא מתנגדת ,אלא ניגשת ללימוזינה ונכנסת פנימה .היא
מושלמת בדיוק כמו הלימוזינה האחרונה בה נסענו ,מצוחצחת ,מדיפה
ניחוח עור חדש ,כאילו אף אחד לא נכנס אליה לפנינו ,כאילו אף אחד
לא נשם את האוויר הזה או התיישב במושבים האלה .נאז מתיישב לידי
והנהג סוגר את הדלת ומתיישב מקדימה כדי שנוכל לצאת לדרך ברגע
ששאר המכוניות ייסעו.
אני פונה אל נאז בסקרנות" .לא לעשות מה?"
הוא מרים גבות" .מה?"
"ריימונד אמר לך לא לעשות משהו".
"מה?"
"זה מה שאני שואלת אותך".
הוא מביט בי לרגע כשאנחנו מתחילים לנסוע ,כאילו הוא חושב
על התשובה .הוא מושך בכתפיו ומסיט את מבטו" .זה לא משנה .אני
לא מתכוון לעשות את זה".
"בינתיים?"
שפתיו מתעקלות בחיוך לא־רצוני" .בינתיים".
"אתה תספר לי אם תעשה את זה?"
"את רוצה שאספר לך?"
אני מהססת .השאלה שלו נשמעת אגבית ,ואני לא בטוחה מה
לומר .הדחף שלי הוא לומר כן ,כמובן ,אבל האם אני באמת רוצה
שיספר לי? משהו אומר לי שיש דברים מסוימים שעדיף לא לדעת.
"אני לא בטוחה".
התגובה היחידה שאני מקבלת היא הנהון.
אף פעם לא הייתי בווגאס ,אף פעם לא חשבתי שתהיה לי
ההזדמנות .זה סוריאליסטי ,אני מביטה מבעד לחלון כשאורות העיר
נגלים לעיניי .השמיים מתכהים ,אור השמש דועך יותר ויותר עם
כל שנייה שחולפת ,אבל הרחובות לא מראים סימני האטה .אם כבר,
