Page 277 - 16222
P. 277
מפלצת בעיניו ׀ 277
לחדרי בלי שמישהו יחתים אותו בכניסה ,חולף על פני עמדת הביטחון
העלובה ומזכיר לי עד כמה לא בטוח יכול המקום הזה להיות .הידיעה
על מותו של סנטינו עוד משתהה בירכתי מוחי ,המחשבה שרוצח
מסתובב לו שם בחוץ מורטת את עצביי.
אולי המעבר לבית של נאז הוא באמת הצעד הכי טוב .לפחות
איתו ,אני מוגנת .אף אחד לא מספיק טיפש להתעסק איתו.
הוא דופק על דלת החדר לפני עלות השחר ,מעיר את מלודי ואותי
משינה .נעלנו את הדלת אתמול בלילה ,כנראה בפעם הראשונה כל
הסמסטר .מלודי רק מתהפכת ומשליכה את השמיכה שלה מעל לראש
באנחה כשאני מדליקה את האור ופותחת את הדלת .נאז נכנס ,לבוש
כרגיל ,זוג כפפות שחורות על ידיו.
אני משפשפת את עיניי ,מטושטשת ,ובוחנת אותו" .קר בחוץ או
משהו?"
הוא מרים גבה בשאלה" .למה?"
"יש לך כפפות ",אני מציינת.
"לא ",הוא אומר ומביט בידיו ,ואז נפנה ממני ומסתכל על החפצים
שלי .סיימתי לארוז אתמול בלילה ,כל הדברים שלי נתחבו לתוך
קופסאות מלבד הכרית והשמיכה" .נראה לי שהכול ייכנס למכונית,
אבל אם לא ,אנחנו יכולים לחזור אחר כך".
"אוקיי".
אני נשכבת שוב על המיטה ,מפהקת ,וצופה בו עורם קופסאות,
מרים אותן ויוצא מהחדר.
נדרשות לו פחות מעשר דקות לקחת את כל הקופסאות בעצמו
למטה אל המרצדס ,שחונה במקום הנחשק ממש ליד המדרכה .הוא
מצליח להכניס את כולן בצפיפות למכונית עוד לפני שאני מספיקה
לנעול את נעליי .אני אומרת לו שאפגוש אותו במכונית ,ואז מסירה
את השמיכה מראשה של מלודי ומושכת אותה לישיבה.
"מה?" היא נאנחת ,חצי־ישנה .היא דוחפת את המרפק שלה
בצלעותיי ומנסה לחטוף את השמיכה מידי.
"אני הולכת ",אני אומרת" .רציתי להיפרד".
