Page 279 - 16222
P. 279
מפלצת בעיניו ׀ 279
מצלצל .הוא חוזר כעבור דקות ספורות ,נעמד בפתח הדלת" .יש לי
קצת עבודה לעשות ...אני אחזור באזור הצוהריים .תתמקמי ,תרגישי
בנוח"...
"בסדר".
הוא ניגש אליי ,מנשק אותי ,וחיוך מופיע בזוויות פיו" .אני שמח
שאת פה".
"אני שמחה להיות פה ",אני לוחשת ,אבל הוא נעלם עוד לפני
שהמילים יוצאות מפי.
אני מסיימת לסדר ,כמעט כל מה שיש לי צריך להיות בחדר
השינה ,ואז יורדת אל חדר העבודה .אני לוקחת כמה מסרטי הדי־וי־
די והספרים שלי ומניחה אותם על המדפים ,בין שלו .כשאני מסיימת,
אני מעיפה מבט בשעון .בקושי עשר בבוקר .יש לי לפחות שעתיים עד
שנאז יחזור ,אז אני עושה מה שכל אישה עם קצת כבוד־עצמי עושה
כשמשאירים אותה לבד בבית של החבר שלה בפעם הראשונה.
אני מחטטת.
ראיתי את פני השטח של נאז ,אבל אני נכנסת עמוק יותר ,רוצה
לראות יותר ממנו ,את החלקים הנסתרים .אני עוברת על המדפים
והארונות ,אפילו מחטטת במגירת הזבל שלו במטבח ,ואז חוזרת לחדר
השינה ופונה אל הדברים שלו.
אפשר לגלות הרבה על מישהו ממה שהוא מחביא במגירת
התחתונים שלו .זה המקום הפרטי שלו ,המקום שהוא לא מצפה שאף
אחד ייגע בו בשם ההגינות .שם תמיד החבאתי את מכתבי האהבה
שלי ,את אמצעי המניעה שקיבלתי בגיל שש־עשרה ללא הסכמתה
של אימי ,את הוויברטור שקניתי ביום הולדתי השמונה־עשרה ...אבל
מגירת התחתונים של נאז היא עיר רפאים.
איזו אכזבה.
אני סוגרת את המגירה ומציצה באחרות ,לא מוצאת שום דבר יוצא
דופן ,ועוברת אל הארון שלו .אני סופרת תריסר חליפות שחורות ,לא
כולל זו שהוא לובש ומה שנמצא בכביסה ,אבל יש לו לא מעט בגדים
אחרים .אני מצטערת שהוא לא לובש אותם לעיתים קרובות יותר .אני
