Page 280 - 16222
P. 280
280׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
בודקת את אוסף העניבות שלו ,רובן בצבעים סולידיים ,ועיניי נודדות
אל המדף שבראש הארון.
קופסת מתכת כסופה ,שגודלה לא עולה על גודלה של קופסת
נעליים ,נחה בפינה .אני מתרוממת על קצות הבהונות ומושכת אותה
אליי מתוך סקרנות ,וכמעט שומטת אותה ברגע שאני מניחה עליה את
ידיי .היא כבדה .אני שומעת דברים זזים בפנים .יש עליה מנעול ,אבל
לא מצאתי מפתחות כלשהם בחיפושיי.
אני מחמיצה פנים ,מנערת את הקופסה ,מנסה להבין מה יש
בתוכה ,ואז מותחת את שריריי כדי לדחוף אותה בחזרה על המדף.
עוד אכזבה.
אני מרימה ידיים ,יוצאת מחדר השינה ,מסתכלת בתוך ארונות
וחדרי אורחים ,הם מרוהטים בקושי ,ואז חוזרת למטה .כל חדר אחר
הוא בדיוק מה שציפיתי ...בחדר הכביסה יש רק כביסה ,החדר הפנוי
מלא בציוד ספורט ,והחניה מלאה בכלי עבודה ,וכתמים דהויים על
רצפת הבטון.
אני מוצאת דלת שמובילה למטה ,כנראה אל המרתף ,וריח חריף
וטחוב עולה משם .אין מתג אור ,המדרגות רעועות ,ומעט האור שחודר
מאחוריי מאיר ערימות של קורי עכביש ,אז אני לא מעזה לרדת.
לא תודה.
השעה שתיים בצוהריים בדיוק כשאני שומעת את דלת הכניסה
נפתחת .אני יושבת על הספה בחדר העבודה ,רגליי מקופלות תחתיי
ואני מזפזפת בין ערוצי הטלוויזיה .נאז נכנס ומתיישב לידי באנחה
עמוקה .הוא נראה מבוגר משנראה כשיצא ,לפני שעות ספורות
בלבד ,השקיות מתחת לעיניו כבדות יותר ,והעייפות על פניו גובלת
בתשישות.
"אתה נראה עייף ",אני אומרת ועוצרת בתוכנית בישול כלשהי.
"אני עייף ",הוא אומר" .אני מרגיש כאילו אני יכול לישון שבוע".
"תישן צוהריים".
"אני לא תינוק".
אני מושכת בכתפי" .אני ישנה צוהריים".
