Page 278 - 16222
P. 278
278׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
"להתראות ,זונה ",היא אומרת" .אנחנו עוד נתראה ,זאת לא
פרידה".
"להתראות ",אני אומרת ומשליכה את השמיכה בחזרה מעל
לראשה .אני קמה וניגשת אל הדלת.
"אז פשוט תרגיעי ",היא קוראת לעברי" .עד לפרק הבא".
אני מגלגלת את עיניי כשהיא מצטטת שיר של ד"ר דרה ,יוצאת
ומוצאת את נאז מחכה לי למטה עם דלת הנוסע פתוחה .אני נכנסת,
וחרדה קלה מתחילה לעלות בי כשהוא מתיישב לידי.
"מוכנה לנסוע הביתה?" הוא שואל ומתניע.
הביתה .מילה כה פשוטה ,אבל הקונוטציה שלה גורמת למשהו בי
לנסוק .מעולם לא הרגשתי שאני עומדת על קרקע יציבה ,שיש לי בית
קבוע .החיים שלי תמיד היו סדרה של דברים ארעיים :עיירות חדשות,
אנשים חדשים ,בתי ספר חדשים ,ובתים חדשים .הכול חדש .העולם
סביבי נע ונד ,כל כך הרבה משתנים בבעיית החיים המילולית שלי
מכדי שאוכל למצוא את התשובה ולהבין מי אני.
אבל נאז הוא הקבוע החדש שלי.
התמידי שלי.
הוא מאפשר לי למצוא את התשובה ,למצוא את המקום שלי.
את הבית שלי.
"כן ",אני אומרת ושולחת לו חיוך קטן" .אני מוכנה".
אני שקטה בנסיעה אל ברוקלין ,שקטה כשאנחנו פונים אל הבית,
שקטה כשאנחנו נכנסים .אנחנו מוציאים את החפצים שלי מהרכב,
מעלים אותם אל החדר שלו ...החדר שלנו ...כדי שאוכל לסדר אותם.
"שאני "?...אני מהססת ,מביטה בארון הבגדים העצום" .אני
יכולה"?...
"כל מה שתרצי ",הוא אומר ,ובכך עונה על כל מה שלא שאלתי.
"מה ששלי ,שלך ,קאריסה".
יש פה ארון נוסף ,חצי ממגירות הארון שלו ריקות ,כאילו שהן
רק חיכו שאעבור להתגורר פה מאז ומעולם .נאז משתהה בחדר
בזמן שאני מסדרת את הכול ,אבל מבקש סליחה ויוצא כשהנייד שלו
