Page 193 - 5

‫‪ Ì˙Á‬סימ נח ‪‡ ˜ ¯ÙÂÒ‬‬

‫נוטה מהוכחה דקוד בעילה שהי' בטעות שהאמינו‬ ‫לא ידע הבועל שהיא נדה וידעי' שהיא לא הודיעתו‪,‬‬
‫לשיחת נשי ועמי האר שהגט היה על תנאי‬ ‫מ"מ על שניה נאמרו חזקה זו וכיו דלגביה דידה‬
‫ונתבטל‪ ,‬ולא הבינה במכתב שבידה מב"ד‪ ,‬דאי ס"ד‬ ‫ליכא חזקה א"כ שוב אי כא חזקת קידושי ע"ש‚‪.‬‬
‫שהאשה עכ"פ ידעה שנתגרשה ונפטרה ממנו לגמרי‬ ‫וצל"ע וכי הפירוש שצריכי שני חזקות שלו ושלה‬
‫מי פתי יסור הנה כמה טרחות טרחו להוציא ממנו‬ ‫כדי לבטל חזקת פנוי'‪ ,‬זהו לא שמענו מעול ‪ ,‬א‬
‫גט פע ראשו כדי שלא תשאר עגונה כי יל ולא‬ ‫א ע"ד משל היינו יודעי שהאשה לא נתרצית בכל‬
‫ישוב עוד‪ ,‬ואי אחר שהותרה מכבלי' תחזור‬ ‫אופ להתקדש אלא דוקא בבעילת זנות‪ ,‬שוב אי‬
‫ותתקדש לו והא עדיי יושב על מוכנא זו‪ ,‬זהו דבר‬ ‫לומר חזקה דהוא לא שביק התירא ואכיל איסורא‬
‫שאי הדעת סובל‪ ,‬אלא המעשה מוכיח שחשבה‬ ‫לבעול בלא קידושי'‪ ,‬זה אי לומר דאש בנעורת ומה‬
‫שהגט לא הועיל אלא עד שבאה ומכיו שבא בטל‬ ‫ה"ל למיעבד וע"כ נתרצה לבעול בזנות ואי כא‬
‫הגט וע"כ היא אשתו ונבעלת לו ע"ד קידושי‬ ‫חזקה‪ ,‬אלא בסתמא שניה רוצי' בהיתר ושניה לא‬
‫הראשוני והוכחה שקוד היחוד מהני לכ"ע כנ"ל‪.‬‬ ‫שבקו התירא‪ .‬ואמנ בעובדא דמ"ל דחזקתו אלימא‬
‫שלא יבעול באיסור והיא אעפ"י דלא איכפת לה‬
‫‪ ,Â˙Â‬אי היתה חושבת שהיא פנויה והוא מחזיר‬ ‫באיסורא‪ ,‬מ"מ מה"ת לומר דלא תתרצה אלא בזנות‪,‬‬
‫מסתמא כי א"ל התקדשי לי בבעילה זו לא התריזה‬
‫גרושתו אי דר לקדש ולישא בפ"א‬ ‫נגדו ומה"ת להקל להתירה לעלמא וצ"ע‪ ,‬וי"ל זה‬
‫בביאה‪ ,‬אלא מקדשי בכס ומכניסי לחופה‬
‫לנישואי אבל לקדש בביאה אי דר כלל‪ ,‬מכ"ש‬ ‫דלמא להתירא לא התרצית אלא לזנות„‪.‬‬
‫לקדש ולישא בפ"א‪ ,‬ומה דאמרינ בסוגיא דמומי‬
‫)כתובות עג‪ ,‬א( אי אד עושה בעילתו בעילת זנות‪,‬‬ ‫‡‪ Í‬בהא דהרא"ש בודאי צ"ע‪ ,‬הוא והיא כשרי‬
‫הת כבר אירסה ונכנס לחופה כדת משה וישראל‬
‫אלא בשעת בעילת מצוה מצא בה מו אמרי'‬ ‫ודעת אהתירא‪ ,‬והיא שידעה שעשאה שליח‬
‫חוזר ובועל לש קידושי דלא לשויא בעילתו‬ ‫קבלה מסתמא לא תרצה בבעילת זנות והודיעה לו‬
‫זנות‪ ,‬אבל אלו שהכינה עצמ לכ להחזיר‬ ‫שיקדשנה ומ"ט התירה הרא"ש‪ ,‬וע"כ צ"ל דס"ל‬
‫גרושתו בודאי הי' מקדש בכס והדר בעל‪ .‬ולא‬ ‫אשה לאו דינא גמירא ואעפ"י שאמרה להזק שקיבל‬
‫מלבי אני אומר זה‪ ,‬אלא זהו כוונת בית שמואל‬ ‫גט עבורה משליח בעלה לא הבינה שנתגרשה‬
‫סי' קמ"ט סק"א למעיי ומבי בדבריו‪ ,‬וכ"כ‬ ‫בקבלתה וכששמעה מבעלה קוד בעילה שביטל‬
‫הרא"ש להדי' סי' ה'‪ ‰‬דבזה"ז אי מקדשי בביאה‬ ‫קוד היחוד האמינה לבעלה ואמרה כבר הורה גבר‬
‫דרב מנגיד ע"ש‪ ,‬ע"כ יש הוכחה שלא קידש‬ ‫ומי יבוא אחריו‪ ,‬ועכ"פ אי כא חזקה ולא יהא אלא‬
‫בביאה אא"כ במקו שאחז"ל‪ ,‬מכל הנ"ל נ"ל‬ ‫ספק שוב אי כא עדי קידושי ומשו"ה התירה‬
‫שבעילת זנות היה ומ"מ הבת היא בתו לכל דבר‬
‫אפי' לפטור את אימה מחליצה ולא לימא כי היכא‬ ‫הרא"ש לעלמא‪.‬‬
‫דאפקרא נפשה לגבי דהאי וכו' דהא לא אעקרא‬
‫נפשה אלא בטעותא הוה‪ ,‬ואיתתא שריא לעלמא‬ ‫]‪ÌÈ Â˘‡¯‰ ÔÈ˘Â„˜‰ ˙Ú„ ÏÚ˘ ÁÈÎÂÓ ‰˘ÚÓ‬‬
‫˙˜ ˙‪[ÂÏ ‰‬‬
‫כנלע"ד‪.‬‬
‫‪ ‡Â· Â‬לנידו שלפנינו דודאי דעתייהו דתרווייהו‬
‫‪.˜"ÙÏ ‰"ˆ˜˙ Ë·˘ '‡ '„ ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬ ‫אהתירא ולא שיי לומר אש בנעורת שהרי‬
‫הכינו עצמ לכ וספרה נקיי וטבלה‪ ,‬ומסתמא או‬
‫לקידושי או על דעת קידושי הראשוני ‪ ,‬והדעת‬

‫‚‪.[˙Â Ê ˙‡È· Â˙ÏÈÚ· ‰˘ÂÚ ‡"‡„ ÂÊ ‰˜ÊÁ ÔÈ Ú·  ȷ¯ Î"˘Ó ÁÒ 'ÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏ ‰‡¯] .‬‬
‫„‪.Ë 'ÈÒ ÔωÏ · ,‡Ù ÔÈËÈ‚ Ò"˙Á 'ÈÁ· 'ÈÚ .‬‬

‫‪.ÂÎ È"ÒÂÒ· Ú"‰‡ ¯ÂË· ÂÓ˘· ‰"Î .‰‬‬