Page 194 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜·‬

‫‪Ë ÔÓÈÒ‬‬

‫]‪[Ï" ‰ ÔÈ Ú· „ÂÚ‬‬

‫‪ ÏÚÂ‬חזקות כאלו סוקלי והיא עדי הרבה מחזקה‬ ‫˘‪ı¯Á‰ ‚"‰‡Ó‰ Ô‡‚‰ ·¯‰ "È ‰"‰Ï Ë"ΠÌÂÏ‬‬
‫‪Â"‰ÓÎ ˙ÂÏ„‚ ‰˘ÂÚ ˙Âω˙ ¯‡Ù· ¯‡ÙÓ ‚ÏÙÂÓ‰‬‬
‫הנ"ל‪ ,‬ומ"מ א נתקדשה לאחר צריכה גט‬
‫משני דלא הוה אלא ספק משו דלא סגי בחד רוב‬ ‫‪.‡"ÚÈ ¯‰‡Â‚ ‡ ˜"˜„ Ó"¯Â „"·‡ È" ¯È‡Ó‬‬
‫אלא צירו ב' רובא‪ ,‬וכל אחד יש מיעוט דאיכא‬
‫מיעוטא דמעמידי עצמ בלי בעילה‪ ,‬ואיכא‬ ‫‚‪ ‰"È‬הגיענו בזמנו והנחתיו עד נפניתי מטרדת‬
‫מיעוטא מהבועלי שעושי בב"ז‪ ,‬ובצירו ב'‬
‫מיעוטי אלו הוה ספיקא וצריכא גט משני‪ ,‬אבל א‬ ‫התלמידי בהל"ות והשתא הכא ראיתי‬
‫אומר הבעל לא בעלתי ב"ז הרי אומר נגד הרוב וא‬ ‫ועיינתי בדבריו וספיקותיו וקושיותיו אמרתי אפרש‬
‫אומר בעלתי אומר נגד השני ועושה עצמ בב"ז‪ ,‬ולא‬
‫מהני מגו נגד חזקה דאתי מכח רובא‪ ,‬אלא שיש‬ ‫בעזה"י כיד ה' הטובה עלי‪.‬‬
‫בחזקות אלו חזקות דלא אלימי כ"כ דמהני מגו‪ ,‬כגו‬
‫אי אד פורע בתו זמנו דמספקא לש"ס )ב"ב ה‪ ,‬ב(‬ ‫·˘"‪ Ò‬וטוש"ע א"ע רס"י קמ"ט )ס"ב( מי שגירש‬
‫וכ"כ ש" ח"מ סס"י פ"ב‚‪ ,‬ומ"מ לק"מ קושיתו‬
‫אשתו ונתיחד עמה צריכא גט שני דאמרי'‬
‫ויפה השיג ב"ש על שלטי גיבורי ‪.‬‬ ‫ה ה עדי יחוד ה ה עדי ביאה‪ ,‬ומייתי ב"ש‬
‫)סק"ד( בש ש"ג דבשניה מודי שלא נבעלה‬
‫‡‪ Ì Ó‬המעיי בש"ג יראה דקאי אדלעיל בפשטה‬ ‫אי חוששי לקידושי ‪ ,‬ותמה ב"ש על זה‡‪,‬‬
‫ופר"מ תמה על גו הדי אמאי לא נימא הואיל‬
‫ידה וקיבלה קידושי מאחר וי"ל דקיבלה‬ ‫ובידו לגרשה ויאמנו מכא ולהבא כמו א אמר‬
‫בפני הבעל ושוב אמרו שניה שלא הי' בעילה א"כ‬ ‫גרשתי עתה‪ ,‬והכא לא שיי א איתא דגרשה‬
‫מצרפי' חזקה אי אשה מעיזה פניה לקבל קידושי‬ ‫קלא אית לי' הא לא אמר גרשתי אלא לא‬
‫בפני בעלה וס"ל בעלמא חוששי לקידושי אבל‬ ‫בעלתי‪ .‬ובזה רצה לפרש תשו' הרא"ש כלל מ"ה‬
‫אינה מותרת והכא מותרת לגמרי ומיירי נתקדשה‬ ‫סי' ט' דמייתי מ"ל פ"י מגירושי )הי"ח(·‪ .‬והא‬
‫תחלה ואח"כ אמר הבעל לא בעלתי דבעלמא אמרי'‬ ‫וודאי טעותא הוא‪ ,‬הא בעובדא דרא"ש לא רצה‬
‫א אמרה תחלה גרשתני ואח"כ מסייעא לה אינה‬ ‫לגרשה כ"א לקיימה ואי יגרש אותה והוא רוצה‬
‫נאמנות משו שמא בגט פסול גרשה והכא בלא‬ ‫לבטל הגט בכל מאמצי כחו‪ ,‬ולפו רהיטא כתב‬
‫בעלתי לא שיי זה והרוצה להבי יעיי' סי' י"ז‬
‫פר"מ כ ‪.‬‬
‫בב"ש סק"ב ג' ובזה א"ש דברי ש"ג‪.‬‬
‫]‪[‰˜ÊÁ ‚ÈÓ‬‬
‫‪ Ì Ó‡Â‬בבעלה בפני עדי דאמרינ ודאי קידשה‪,‬‬
‫‪ '˜‰Â‬בעיקר הדי ידע כי הת בב"ב מוחזקי'‬
‫והוסי רמ"א בד"מ )סק"א( ובש"ע ע"ש‬
‫הר" )גיטי יג‪ ,‬א בדפי הרי" ( ה"ה נשאה‪ ,‬וכתב ט"ז‬ ‫באישות ורוצה עתה לומר גרשתי אמרי'‬
‫)סק"א( דלא שיי זה בסי' זה אלא לעיל בסי' קמ"ח‪.‬‬ ‫מגו עדי מחזקה‪ ,‬וחזקה כזו היא דילפי' פ"ק‬
‫אבל הרב"ש הבי יפה דברי רמ"א וכוונתו אלא‬ ‫דחולי )י‪ ,‬ב( מויצא הכה דנימא אוקמי כל מלתא‬
‫שהלשו מגומג ‪ ,‬והוא‪ ,‬דבעלמא ב' שבאו ודרי‬ ‫אחזקתו כמו שהי' כ הוא לעול ‪ ,‬ולזה מהני‬
‫זע"ז כאיש ואשתו ומולידי זה מזה וכיוצא הרי הוא‬ ‫התגדות דמה לי לשקר‪ ,‬א חזקה דהכא היא חזקה‬
‫מוחזק שזו אשתו ונישאי' לו בחופה כדת משה‬ ‫דרובא עמדו חז"ל על סו דעת דרוב שניי שגייסי‬
‫וישראל וסוקלי ע"ז כבפ' עשרה יוחסי ובטוש"ע‬ ‫אהדדי ומתיחדי אחר גירושי אש בנעורת וקרוב‬
‫א"ע סי' י"ט )סעי' ג( שרמז עליו ב"ש בסי' זה‪ ,‬אבל‬ ‫לודאי לא עמדו על עצמ מלבעול‪ ,‬ועוד רוב‬
‫הבועלי בעני זה אי עושה בעילתו בעילת זנות‬

‫וקידשה‪.‬‬

‫‪Ë ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪È„ÈÚ Ô‰ Ô‰ „ÂÁÈ È„ÈÚ Ô‰ Ô‰ Ï"Ș„ ÔÂÈÎ ‰Ê ÔÈ„ Ï" Ó Ú"ψ . ÓÓ È ˘ Ë‚ ˆ"‡Â ‰ÈÏÚ ‡· ‡Ó˘ Ô È˘ÈÈÁ ‡Ï„ Ì˘ Ìȯ·‚ ÈËÏ˘· ·˙Î .‬‬

‫·‪.Ê"Ò˜ È"ÒÂÒ ÔÈÈÚ ‰Ê ÏÚ ÌÈ„ÈÚÓ ÌÈ„Ú ÂχΠȉ ‰‡È‬‬
‫·‪.Á 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .‬‬

‫‚‪.‡Ó 'ÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏ ‰‡¯ .‬‬