Page 199 - 5
P. 199
Ì˙Áסימ ס Ê ˜ ¯ÙÂÒ
‰Óשהקשה על דברי תה"ד )סי' רכ"ג( ,כמדומה לי משו דה"ל איסורא בלא"ה לכל הפחות איסורא
דרבנ להבעל למומר וכי היכי דלא נקטה שניות
שנעלמה ממנו לשעתו דברי תוס' קידושי' ס"ז לעריות ה"נ לא נקטה מומר אלו דבריו .ואני אומר
ע"ב ,והכלל דהני תלתא תלי' בהדדי ממזר וייבו בודאי אי לנו שו ראי' ברורה לומר דבעילת מומר
ותפיסת קדושי ,אבל איסור לבעל ולבועל ויהרג ואל אסורה כבעילת נכרי· ,רק דאפשר למימר הכי
יעבור לא תלי' בהני ,ונדה דתפסי בה קידושי' משו ולמדחי ראית מהר" ,אמנ הוא דקדק בקושייתו
דקרא רביי' כמבואר ר"פ אלו נערות )ל ,א( שיש בה מדוע לא נקטה מתני' רשע כופי' להוציא ולא כתב
הויה ,וסוטה אי בניה ממזרי אע"ג דטומאה כתיב מומר רק רשע ,וכוונתו מבוארת ,דודאי לומר שכופי'
בה כערוה ,משו דכתיב היא תועבה ואי בניה מומר להוציא משו דהוה בעילת איסור ,זה בודאי
תועבה ,אבל בשארי כל העריות כללא הוא כנ"ל חו לא ברירא ,א לכופי להוציא משו שמא מכשיל
אותה בבעילת נדה וכדומה כמ"ש מרדכי פ' החול
מלר' יהושע כמבואר בתוס' בדוכתא טובא. )סי' ל( ,ולזה הביא ראי' מדלא תנ במתני' רשע
][Â È ÓÊ·˘ ÌȯÓÂÓ דלעני זה מ"ש רשע ממומר.
˘"ÓÂבכוונת המהרי"ק )שרש ס"ג( בהרמב" )פ"ב ]·[· ,Ș ˜"· ‡È‚ÂÒ· ¯Â‡È
מהל' גירושי ה"כ( אעפ"י שכ"כ ג"כ בתשו' ‡· Ïמה שצל"ע גדול ,הא בב"ק )קי"א ע"א( ]ק"י,
עבודת הגרשוני )סי' לט( והגאו בית מאיר )סי' קנד(,
מ"מ נראה היינו מומר להכעיס או מי שמודה בע"ז, ב[ אמרי' ביבמה שנפלה לפני מוכה שחי טב
אבל הני שבזמנינו אינ אלא למלאות תאות , למיתב ,ואפ"ה קחשיב מתני' ס"פ המדיר ואלו
ואעפ"י שחטאו ישראלי ה וכש שע"י הכפיה שכופי להוציא מוכה שחי ,ש"מ דטב למיתב לא
נות גט ה"ה שע"י הכפיה היה פורש מכל איסורי מועיל לעני כפיה להוציא ,ופשוט דטפי איכא
שבתורה והכל מטע דיהיב הרמב" שהוא רוצה למימר טב למיתב במוכה שחי ממה שנאמר טב
להיות ישראל רק לבו אונסו ועכשיו חוזר לראשונות. למיתב ע מומר ,שהרי במוכה שחי פשיטא להש"ס
דב"ק סברת טב למיתב ,ובמומר מספקא להר"מ
][¯ÓÂÓ ‰ÏÚ·Ï ‰˘‡‰ ˙·ÂÁ במרדכי פ' החול ואזיל לחומרא ,ה אמת רש"י
בב"ק מפרש טב למיתב ע הבעל שהוא לא הי'
˘"ÓÂבפשיטות דאשת מומר אינה חייבת לבעלה מוכה שחי ,אבל הר"מ פ' החול מפרש לי' אהיב
שהוא מוכה שחי או מומר ע"ש ,וא"כ קשה השתא
כל מה שאשה חייבת לבעלה ,איברא כ הוא במוכה שחי כופי אע"ג דפשיטא דטב למיתב,
בלי ספק ,א לעומת זה ג הוא אינו חייב לה שו מכ"ש דבמומר לא יועיל טע זה שיכו להוציא,
ואי לי מקו לנוס ולהמלט מקושיה זאת כי א
דבר כיו שהיא אינה מתחייבת נגדו. שאומר דלאו טעמא יהיב שאי כופי' להוציא משו
דטב למיתב וכו' אלא אדלעיל קאי דה"ל למתני'
·‡ ˙Óמסברא הייתי אומר דמומר דאיכא למיחש למיחשבי' רשע שלא נטעה לומר טב למיתב וה"ל
לאשמועינ דלאו הכי אע"כ אי כופי משו טע .
למכשולי וג שיקח הבני הנולדי לו וכל זה דלא תקשי אכתי נחשיב במתני' עובר על דת
להביא במסורת דת השקר ומחסה כזב ,אסורה במה שנוגע לה לאשה כגו שהכה אותה ,אע"כ
להזדקק לו ,וממילא לא מצי מקיי מצות עונה משו דהא פשיטא דכופי דלא שיי טב למיתב ע
וכופי' להוציא ,וגרע ממדיר אשתו מתשמיש המטה, מי שמכה אותה וגרוע זה מקטטה דיבמות פ' האשה
והפוסקי לא דברו ממומר דאיכא למיחש להסרת
)קיח ,ב(‚.
בניו מאחרי ה' .ומ"מ לא מלאני לבי להקל.
.ÌÂÏ˘Â ÌÈÈÁÏ Èί„Ï ıÂÁ „Â‡Ó È˙ÂȉÂ
‡.Á"‰Ú·‰ ȯ·„ ‰Î¯·· ÌÈÈÒ
.˜"ÙÏ „"Ú˜˙ ˙ÂÚ·˘‰ ‚Á ¯҇ ·"Ù
.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó
·.‚ˆ 'ÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏ ‰Ê·  ȷ¯ Î"˘Ó ‰‡¯ .
‚.˜"·„ ÂÊ ‡È‚ÂÒ·  ȷ¯ Î"˘Ó ËÒ 'ÈÒ Â"Á·Â ˜ 'ÈÒ ·Ù 'ÈÒ „Ú-‚Ú 'ÈÒ ÁÒ 'ÈÒ Ôωτ ͇ ‰"„ ‚Ó 'ÈÒ ,˙ÂÎÊÏ ‰"„ „ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .
