Page 200 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪Á‬‬

‫‪‡Ò ÔÓÈÒ‬‬
‫]·‪[ÔÈÓÂÓ Â· „Ï „ ‡È‚ÂÒ‬‬

‫˙˘‪ .‰·Â‬על טענה הראשונה שהיא טוענת שממקתו‬ ‫˘‡‪ ‰Ï‬מעשה באיש ואשתו שנתעברה כמו ד'‬

‫בתשמיש מפני חולי האב והביאה כתב‬ ‫שבועות אחר החתונה והיו זע"ז באהבה‬
‫וראיה מרופאי שא יש בו חולי כזה ממיקתו והוא‬ ‫ואחוה ורעות‪ ,‬ויהי כי מלאו ימיה ללדת חל)ת(ה‬
‫מכחיש והביא ראי' שאי בו חולי זה‪ .‬נערי קצת‬ ‫אישה ונפל למשכב והי' כפסע בינו ושוב נתרפא ואז‬
‫בעיקר הסוגי' ס"פ המדיר )ש ( גרסי' האיש שנולדו‬ ‫ילדה האשה‪ ,‬וכמו שמנה ימי אחר לידתה נפלה‬
‫בו מומי וכו' ובמשנה שאחר זה )ש ( ואלו שכופי‬ ‫האשה למשכב וחלתה ג"כ חולי גדול ושוב נתרפאה‬
‫להוציא וכו' ודעת הרמ"ה שבר" ‡ שכשהי' בו‬ ‫האשה ג כ ‪ .‬ואח"ז כמעט קט בקש אבי האשה‬
‫מומי אלו קוד והיא ידעה מזה ה"ל כהתנה‬ ‫מהב"ד שיעקלו כל אשר לאיש כי יש לבתו טענות‬
‫בפירוש ואי כופי כי א במוכה שחי ‪ ,‬וכתב הר"‬ ‫על בעלה חתנו‪ ,‬סו דבר הביא הדבר בפלילי‬
‫)ד לו‪ ,‬א בדפי הרי" ( שכ נראה דעת הרמב" פכ"ה‬ ‫ונתגלו טענות בשני דברי ‪ ,‬א' כי יש לו חולי האב‬
‫מאישות )הי"א(‪ ,‬והיינו ממ"ש דינו בנולדו בו ריח‬ ‫וחולי בכליות הגור מעצר השת אשר מפני זה‬
‫הפה שכופי להוציא ונות כתובה ולא כתב די שא‬ ‫שפטו הרופאי דמתא שלא ישא אשה וא ישא‬
‫התנה עמה צריכה לקבל על כרחה‪ ,‬הרי בזה פליגי‬ ‫אשה ימות בקוצר ימי כי התשמיש קשה לו‪ ,‬וא"כ‬
‫ר"מ ורבנ ‪ ,‬אע"כ דסמי עצמו אדיוק לישני' במ"ש‬ ‫כופי אותו להוציא כמו מוכה שחי דס"פ המדיר‬
‫נולד בו ריח הפה דמשמע דוקא נולד אבל הי' בו‬ ‫)עז‪ ,‬א( דממקתו‪ ,‬ושוב טענה כי ישע על ביתו ולא‬
‫אי כופי ומכ"ש התנה וזה ברור בכוונת הר" ‪.‬‬ ‫יעמוד כי א אחר טרחה גדולה‪ ,‬ועי"ז מחליש כחה‬
‫ודברי ב"ש בזה רסי' קנ"ד )סק"ב( תמוהי ‪ .‬וכתב‬ ‫בשעת תשמיש עד שממש לא נשארה בה נשמה‬
‫הר" שכ הסברא נוטה כיו דבהתנה אמרי' סברית‬ ‫ומזה נולד לה החולי הגדול הזה‪ ,‬וכשרצו לעמוד על‬
‫וקבלית ולא מצית למטע סבורה הייתי לקבל‪ ,‬הוא‬ ‫ברור דברי אצל רופאי העיר א אמת הוא שהתרו‬
‫הדי בהיו בו וידעה דמה ביניהו ודלא כרשב"א‬ ‫בו מבלי לישא אשה‪ ,‬לא נתבררו הדברי כלל וכלל‪.‬‬
‫דפליג וכ"כ ה"ה בדעת הרמב" וכ פסק רמ"א בסי'‬
‫קנ"ד )סעי א'( וכ נראה דעת המחבר שלשונו כלשו‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬הבעל מכחיש כל דבריה שאי לו שו חולי‬
‫הרמב" ז"ל ומש"ה לא כתב רמ"א בלשו ויש‬
‫אב הנ"ל וג הוא עמה כדר כל האר ‪,‬‬
‫אומרי ‪.‬‬ ‫והיושבי על מדי הגבילו זמ לשני הצדדי שביו‬
‫ר"ח יעמדו שני הצדדי לפני רופאי מומחה בעיר‬
‫‪ ÍȯˆÂ‬להבי לפ"ז במתני' דבי שהיו בי שנולדו‬ ‫גדולה ומפורסמת וה יבדקו האיש ויעמדו על‬
‫שורש הדבר במעמד שני הצדדי ‪ ,‬ואח"כ יראו מה‬
‫הוה זו ואי צרי לומר זו‪ ,‬בשלמא אי‬ ‫לעשות‪ ,‬אמנ אבי האשה העביר המועד אשר יעדו‪,‬‬
‫אמרינ דבהיו בו מעיקרא וידעה כופי ואתיא רישא‬ ‫והבעל הביא לו מכתב משלשה רופאי מומחה מהעיר‬
‫ככולי עלמא לק"מ‪ ,‬דכבר כתב סמ"ע סי' ע"ב סק"ז‬ ‫ההיא שהכל כזב ושקר‪ ,‬שוב הלכו אבי האשה ובתו‬
‫דבבי ובבי דרכו לנקוט את שאינו פשוט יותר‪ ,‬א‬ ‫והביאו לה מכתב מג' רופאי אחרי שהעידו שא‬
‫כל זה אי לא מיירי בפלוגתא אבל אי מיירי בפלוגתא‬ ‫כדברי האשה ראוי לכופו לגרשה ובתעצומותיה‬
‫כתבו תוס' בכתובות כ' ע"ב ד"ה אחד וכו' דנקט את‬ ‫עמדו לפני פליליה ‪ ,‬וה אמרו שיגלו הדברי לפני‬
‫שמודי בו רבנ תחלה והכי ה"ל למימר בי בנולדו‬ ‫דייני ישראל א יאמרו שראוי לכו להוציא כזה ה‬
‫שאת מודי לי ובי שהי' דפליגי עלי בכול אני‬
‫אומר דכופי להוציא וא"כ קשה‪ ,‬וצרי לומר דבי‬ ‫יכופוהו‪ ,‬ונשאלה שאלה זו לפנינו‪.‬‬

‫‪‡Ò ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪·˙΢ ‡"Ó¯Ï 'ÈÙ‡ ‰‡¯ ÔÎÏ .Ï·˜Ï È"‡ ÂÈ˘ÎÚ Ϸ˜Ï ÏÂÎÈ È ‡˘ È˙Èȉ ‰¯Â·Ò Ï"È Ô‰· ‰Ú„È 'ÈÙ‡ ÌȘÒÂÙ ‰ÓÎÏ ‰ ‰Â :Ì˘ ˘"·‰ Ï"Ê .‬‬
‫‡‪'ȘÒÂÙ È ‰Î ‡Ï ‰"Ó¯‰Î ˜ÒÙ˘ ‡‰Â 'ȘÒÂÙ È ‰Î ÈÏ ÌȘ Ï"È ÂÓÚ ¯Â„Ï ‰ ˆ¯ Ôȇ ̇ ˙„¯ÂÓÎ ‰ È„ Ôȇ Ó"Ó 'ÈˆÂ‰Ï ÔÈÙÂÎ ÔÈ‬‬

‫‪‡˜Â„ Ï"È ÔÎ ¯ÓÂÏ Á¯ÎÂÓ Ôȇ Ï·‡ .Â˙‡ ÔÈÙÂÎ Ôȇ · Âȉ ̇ Ï·‡ Â˙‡ ÔÈÙÂΠ· „Ï '˜Â„ Ï"Ò Ì"·Ó¯‰„ ·˙Î È"·‰Â „È‚Ó‰„ Ì¢Ó‬‬

‫‪‰ÊÏ ‡˘ ˙ ÌȯÚ˙ ‰˘‡ ÏÎ Î"χ„ '·Â˙Ή ‰Ï Ô˙ÈÏ ˆ"‡ '¯˜ÈÚÓ Â· ‰È‰ ̇ Ï·‡ ‰·Â˙Ή ‰Ï Ô˙ÈÏ Íȯˆ · „Ï ̇ Î"Î ‰·Â˙Î ÔÈ ÚÏ‬‬
‫‪‰ ˙‰· 'ÈÙ‡ Ú"ÎÏ ‚"Ú‡ ÔÈÁ˘ ‰ÎÂÓ ‰˘Ú ÈÓ ·˙Î ÔÈÁ˘ ‰ÎÂÓ· ‡‰„ ¯·„Ï ‰È‡¯Â ‰„‚‡·Â 'Ó·Â ¯È„Ó‰ 'Ù·Â „"Ò Û„ ˙ÂÓ·È 'ÒÂ˙· ˘"ÓÎ‬‬

‫‪.Ó"Ó‰ ˙¯·ÒÎ Ì"·Ó¯‰ ˙Ú„· ·˙΢ Ì˘ Ú"‰‡ ¯È‡Ó ˙È··Â .Ï"ÎÚ .ÔÎ ·˙Î ‰·Â˙Ή ÌÂ˘Ó È‡„ ‡Ï‡ ˘¯‚Ï ÔÈÙÂÎ '¯˜ÈÚÓ Â· ‡È‰Â‬‬