Page 205 - 5

‫‪ Ì˙Á‬סימ סג ‪‚Ò˜ ¯ÙÂÒ‬‬

‫ומעתה בטלה טענתו דמעלתו אע"ג שהיא עשירה‬ ‫ולא היתה יכולה לשמור ממנו ומ"מ לא כפוהו‬
‫מ"מ א על כרחה תשאר עמו תתפייס אפי'‬ ‫הרא"ש לגרש‪.‬‬

‫בשומשמנא גברא‪.‬‬ ‫‪ ˘"ÓÂ‬מעלתו דברכה וענוגה ועשירה כזו שקפצו‬

‫‪ È˙Ú„ÈÂ‬כי להיות מעלתו בפני ורואה צערה של‬ ‫עליה הרבה לא שיי לומר אתתא בכ"ד‬
‫ניחא לה‪ ,‬תמהתי עליו‪ ,‬חז"ל )כתובות עה‪ ,‬א( הפליגו‬
‫ריבה ע"כ לרוב רחמיו כי נכמרו ראה‬ ‫דשומשמנא גברא וכו' והוא בא לתת דבריה‬
‫לשיעורי ‪ ,‬אבל העני הוא כ ‪ ,‬בודאי כל אשה א‬
‫למצוא לה זכות ומיהר לדבר וכתב מה שכתב‪ ,‬א‬ ‫יהיה אפשר לה להמיר רע בטוב תחליפנו ותמיר‪ ,‬א‬
‫מאת מאת ד' מאה זוזי שויא‚ ישמע לקול עצתי‬ ‫א לא נכו אותו להוציא ותהי' עמו על כרחה אז‬
‫ממילא תתפייס ותתרצה כי אתתא בכל דהוא ניחא‬
‫ויהיה מתו בדבר ואז בהגיע דברי אלינו נראה מה‬ ‫ורוצית בקב ותפלות‪ ,‬משו"ה אי כופי להוציא על‬
‫לעשות כיד ה' הטובה‪.‬‬ ‫מומי קטני ‪ ,‬משא"כ באיש דלא ניחא ליה בכל דהו‬
‫ולא יתפייס לעול ‪ ,‬ע"כ מוציא אפי' במומי קטני ‪,‬‬
‫‪Ïη ‰·¯ ‰·‰‡· Ì˙ÂÁ‰ „Â‡Ó „¯ˉ È ‡ „"Ή‬‬
‫‪.˙Âί· ÈÓ˙ÂÁ‬‬

‫‪.˜"ÙÏ ‡"Ú˜˙ Ë·˘ '„ '‚ ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪‚Ò ÔÓÈÒ‬‬
‫]·‪[˘¯‚Ó‰ ˙Ú·˘ ˙¯˙‰ ÔÈ Ú‬‬

‫שבועה שלא לגרש דחמירא טפי‪ ,‬דא אולי נשבע‬ ‫‡·‪‚ÏÙÂÓ ‰·¯‰ ‰"‰ ¯‰ÂËÏ ÌÈÓ˘‰ ̈ÚÎ ¯‰Âʉ Ô‬‬
‫שלא לגרש ושכח ומגרש איכא למיחש לגט בטל‪,‬‬ ‫‪Ô‡ÓÙ‡‰ Ï„ ÚÓ ‰"ÂÓ ˙"˘Î ·‚˘  ˜È„ˆ Ș·Â ÛȯÁ‬‬
‫דאפי' לפי שטחיות לשו תוס' דתמורה ה' ע"א ד"ה‬
‫מיתבי ש דמשמע בגט אי עביד מהני‪ ,‬מ"מ היינו‬ ‫"‪.È‬‬
‫אי ידע ועבר‪ ,‬אבל בשגג ואלו היה נזכר לא היה‬
‫עביד לא מהני לכ"ע כמ"ש תוס' ש וי"ו ע"א ד"ה‬ ‫‪ ˙ÂÓÈÚ‬ימי צדקו הגיעני פה בקרית חוצות כדרכי‬
‫שאני הת וכו'‪ ,‬ועוד יפה כתב ר"מ דניחוש דלמא‬
‫נשבע שלא לצוות לסופר ולעדי ‪ ,‬ונמצא אי עביד‬ ‫בשלהי קייטא לפזר רעיוני מרוב עוצ‬
‫ל"מ ובטל שליחות ‪ ,‬וזה לא שיי למיל גט‬ ‫המו טרדותי בעיר קטנה הרחק מעט מאד העיר‬
‫הגדולה לאלקי ק"ק פ"ב יע"א‪ .‬והי' לי שעשועי‬
‫ממיתה‪.‬‬ ‫בטיול דברי תורתו‪ ,‬וראיתי כי הוא גבר דכוליה ביה‬
‫ולאו אורח ארעא למנקט דכוותיה מאבראי עד אשר‬
‫‪ ÏÎÂ‬זה לפי המוב הפשוט בתוס' הנ"ל דילפינ גט‬ ‫אשיב אל ביתי וש אינני מופנה להשיב לאלתר ע"כ‬
‫טוב מעט במנוחה והשקט ג כי אי ספרי אתי ע‬
‫ממיתה דאפי' אמר רחמנא לא תעביד מהני‪,‬‬
‫ולפ"ז יסתרו תוס' דברי עצמ במ"ש ש תמורה ו'‬ ‫רפ"מ הסליחה‪.‬‬
‫ע"א ד"ה והשתא דשנינ וכו'‪ ,‬ומ"ש פר"מ דמיירי‬
‫בנשבע שלא לצוות לסופר‪ ,‬ז"א במשמע מלשו‬ ‫]·‚¯‪[È ‰Ó „È·Ú È‡ ÔÈ˘Â‬‬
‫התוס' שכ' כגו אד שנשבע שלא לגרש‪ ,‬ובלאה"נ‬
‫נהי דדברי תוס' נכוני במ"ש דכי היכי דילפינ‬ ‫‪ „"Ú‬שנוהגי להתיר שבועות המגרש שנשבע לגרש‬
‫מיתת הבעל מגט דגמר ומתיר א מיתה גומרת‬
‫ולא חשו לשבועה שלא לגרש יפה נתעורר‪,‬‬
‫וסהדי במרומי כי מעול הנהגתי כ ‡ להתיר ג‬

‫‚‪. ȷ¯ ˙ ÂÂÎ ÔÈ·˙ ¯Ó‡ ‰"„ ËÈ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‡ ,Î ˙ί· ÔÈÈÚ .‬‬
‫‪‚Ò ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪Ó"¯‰ÓÏ ËÂ˘Ù Ë‚ ¯ÙÒ ÛÂÒ· ÒÙ„ ˘  ˙‡ Ë‚‰ ¯„Ò· (ÈÓÏ˘Â¯È‰ ÏÚ Ú˘Â‰È ‰„˘ Ò"Ú· ,‚"‰ Ή ÈÁ‡) È˙˘ · · Ú˘Â‰È ¯"‚‰ Î"Π.‬‬
‫·‪‰··¯Ó Ï‚„· Î"Π:ÂÏ ¯È˙‰Ï ‰˘¯‚Ï ‡Ï˘ ÔÈ· ‰˘¯‚Ï ÔÈ· ‰Ú·˘ ÂÊȇ ˘È ̇  ˆ¯· ‡Â‰ Ë‚‰ ̇ ˘¯‚Ó Ï‡˘È :Ï"Ê ·È·Á Ô‬‬

‫·‪‰ È „"·‡ ıȯ‰ ¯ÊÚχ '¯  ȷ¯ „ÈÓÏ˙Ï ¯ÊÚχ „È ˙"¢· Î"Π.˘"Ú ÔÏ‰Ï ¯ÎÒ ‰ ÌÈÈÁ ‰ ÁÓ ˙"¢· Âȯ·„ ‡·Â‰ ÔÈËÈ‚ ¯„ÒÏ ‰‰‚‰‬‬

‫)‪‰ÓÏ˘ '¯ Ì˘Ó ·Â˙΢ (‰ ‰ΠÈ˙· Ò"Ú· ‰‡¯ Î) ÌÈÏ˘Â¯ÈÓ Ô‰Î‰ ˜ÁˆÈ '¯Ó È"˙Î Ô˘Â Ô˘È Ë‚ ¯„Ò Â„È· ˘È˘ ·˙Π̂‰ Ó Í΢ ('˜ 'ÈÒ‬‬

‫‪·"·Ù Í˙˘‡ ˘¯‚Ï ‡Ï˘ 'ÂΠ˙Ú·˘ ‡ ˙¯„ ‰·Ò ‰Êȇ ‡ ÒÚÎ ‰Êȇ ˙ÓÁÓ ÌÚÙ ÂÊȇ· ‡Ó˘ „ÂÚ ÂÏ ¯Ó‡È" :Ï"‰Ê· ¯ÈÓʇ „"·‡ ÈÂω‬‬

‫‪.Ì˘ ÔÈÈÚ Ï"ÎÚ Â¯È˙È ÔÎ ¯Ó‡È ÔÈ· ‡Ï ¯Ó‡È ÔÈ·Â ,‰Ú·˘‰ ÏÚ ¯·ÂÚ ‰˙‡ ‰˘¯‚Ó ‰˙‡ ̇˘ ‡ˆÓ Â‬‬