Page 210 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪ÁÒ‬‬

‫לעמוד כגמ"ד ובגט פסול בלילה כתחלת די ‪ ,‬מ"מ‬ ‫‪ „ÂÚÂ‬לפי מ"ש נב"י עפ"י מ"ש אור זרוע דתחלת‬
‫דבריו צ"ע מה עני גט לחליצה אי לא אתי עלה‬
‫מטע ממו כריב" א"כ נימא בחליצה גז"ה הוא‬ ‫דבריו הטע דחליצה בלילה פסולה דקאמר‬
‫ועלתה יבמתו השערה ובעינ דייני מ התורה‪,‬‬ ‫בש"ס )יבמות קד‪ ,‬א( דהוה תחלת די כתב בש ריב"‬
‫והשתא פליגי אי הוה כתחלת די או כגמ"ד דדי‬ ‫משו דהוה תחלת גביה כתובה והפקעת מזונות‬
‫הוה בודאי שהכתוב תלאו בב"ד ובי דינא כרתו‬ ‫ושארי ד"מ וא"כ ה"ה גט ורצה נב"י לומר משו זה‬
‫כמו בגט עדי כרתי אבל גט אה"נ אי נניח דהוה‬ ‫בעי ג"כ ג'‪ .‬י"ל תינח גט בע"כ אבל גט ברצו‬
‫די בודאי הוה כחומר תחלת די אבל איננו די‬ ‫שניה שאפי' א יבואו לדו על כתובה וממו‬
‫אלא איסורא‪ ,‬אטו כל המתיר דבר שבחזקת איסור‬ ‫בעצמ ובאו מרצונ לפני אחד וקבלוהו עליה דינו‬
‫צרי שלשה וביו כמו חליצה‪ ,‬וכי המתיר בכור‬ ‫די א"כ מכ"ש גט שאינו אלא מסתע ממנו ממו‬
‫צרי ג' מ התורה וביו ‪ ,‬ואפי' היתר עגונה א‬ ‫ובאו ברצונ ובזה"ז אי אשה מתגרשת בע"כ א"כ‬
‫יש ב' עדי שמת בעלה לא צרי ג' להתיר ולא‬ ‫פשיטא דלא בעי' ג' ולא דמי לחליצה שאפי' ברצונ‬
‫וכו' ע"כ דבריו צ"ע‪ ,‬אבל עכ"ז מי יחלוק על הא"ז‬ ‫בעי ג' היינו משו דכתיב ועלתה יבמתו השערה ומ‬
‫התורה בעי ב"ד ולא פליגי הת אלא אי הוה כגמר‬
‫בשביל קושיה‪.‬‬ ‫די ובלילה או כתחלת די וביו אבל ג' בעי בודאי‬
‫אבל בגט דאתה באתה להצרי ג' משו דיני ממונות‬
‫‡‪ Í‬מסתיי שהוא עצמו הקשה אנפשי' א"כ לבעי‬
‫י"ל מרצונ לא בעי ג'‪.‰‬‬
‫גט שלשה ותי' דס"ל כרב אחא דמה"ת סגי‬
‫בדיי אחד ועד הרואה נעשה דיי ‪ ,‬מבואר מדבריו‬ ‫‪ È˙‡ˆÓÂ‬דרדב"ז )ח"ד סי' אל קנה( עמד בזה דג‬
‫דפשיטא בעצמו דמוכח מש"ס דלא בעי גט ג' אלא‬
‫שמתר כרב אחא‪ ,‬וצ"ל אנ דלא ס"ל כרב אחא לא‬ ‫בלילה לא יפסל ברצונ ועיי' בזה סמ"ע‬
‫ס"ל נמי בגט דהוה די ואפי' בינו לבי עצמה כשרה‬ ‫)סק"ז( וש" סי' ה' אבל עכ"פ ג' לא בעי‪ ,‬א כל זה‬
‫ע"ש ביבמות ק"א ע"ב הנ"ל‪ .‬וע"כ תמהני על בעל‬ ‫כתבתי לפי הנב"י שלא ראה אלא דברי א"ז שבתה"ד‬
‫גט פשוט ז"ל שהקשה הא אנ לדיד בש"ע לא‬ ‫דלא מייתי אלא טעמו של ריב" הנ"ל משו דהוה‬
‫קיי"ל כרב אחא אלא בעי ג' לדיני ממונות א"כ גט‬ ‫דיני ממונות‪ ,‬א בס' גט פשוט סי' קכ"ג סקכ"א‬
‫לבעי ג' ותמוהי ]דבריו[ אדרבא אי קיי"ל דלא כרב‬ ‫מד"ה כלל העולה וכו' עד סופו הארי בזה‪ ,‬וש‬
‫אחא מודה בא"ז דגט אפי' בלילה כשר ולא דמי‬ ‫העתיק דברי א"ז דתבריה לגזיזי' ודנו די אחר דלאו‬
‫לחליצה מטעמי שכתבתי אני לחלק או מטעמי‬ ‫משו ד"מ‪ ,‬אלא ע"כ לא פליגי אלא בחליצה דלחד‬
‫אחרי כי הא פשיטא ליה לא"ז דגט לא בעי ג'‪ ,‬אלא‬ ‫מ"ד הוה כגמר די משו דמשמת הבעל התחילה‬
‫שהמציא שדומה לחליצה לפסול לילה ושלא תקשי‬ ‫היתר ותלוי ועומד עד שתיחל ה"ל לחד מ"ד גמ"ד‬
‫לי' א"כ לבעי ג' וזה מבואר דלא בעי ג' ע"כ נדחק‬ ‫וכשר בלילה‪ ,‬ומ"מ קיי"ל דהוה כתחלת דינו ופסול‬
‫דקי"ל כרב אחא‪ ,‬אבל אי לא קיי"ל כרב אחא‬ ‫בלילה אבל גט דההיתר מזיקת הבעל מתחיל וגומר‬
‫ברגע א' א"כ תחלה וגמר בהדדי ולכ"ע פסול בלילה‬
‫פשיטא לי' דלא בעי יו וכשר אפי' בלילה‪.‬‬ ‫וא"ת א"כ לבעי ג' י"ל העדי ה עצמ דייני'‬
‫וקיי"ל כרב אחא דמ התורה יחיד שד דינו די אלו‬
‫]‚¯‪[„"È· ÈÚ· ‡Ï ÔÈ˘Â‬‬
‫דבריו ז"ל‪.Â‬‬
‫‪ Î"Ú‬נ"ל פשוט בלי ספק דסידור גט מבעל ליד אשה‬
‫‪ Ï"ˆÂ‬אע"ג ]ד[בריש שבועת העדות )ל‪ ,‬א( מבואר‬
‫לא בעי ג'‪ ,‬א מה שאנו נוהגי ליקח ב"ד אצל‬
‫הגט‪ ,‬היינו מפני שאנו נוהגי עכשיו שבסו סידור‬ ‫דקבלת עדות אע"ג דלגבי בעלי הוה‬
‫הגט אנו שואלי לסופר ועדי זה הגט שכתבת‬ ‫כתחלת די ‪ ,*Â‬מ"מ לגבי עדי גופי' הוה כגמר די‬
‫ושחתמת ושמעת ציווי הבעל וכו'‪ ,‬כחוקר ודורש‬ ‫ע"ש תוס' ד"ה שא רצו וכו' ובד"ה הכל מודי‬
‫עדי ומקיימי חתימת וזה צרי שלשה מ הדי ‪,‬‬ ‫וכו' והיינו טעמא משו דעדי תחלת וגמר בא‬
‫כאחד ומשו"ה הוה כגמ"ד‪ .‬מ"מ ס"ל לא"ז דכל‬
‫כה"ג מטילי עליו חומר שניה ‪ ,‬בעדי צריכי‬

‫‪.˘"ÈÈÚ „ 'ÈÒ ÏÈÚÏ Î"ÎÂ .‰‬‬
‫‪‚ ÂÚ ˙"¢ ÔÈÈÚ .„ˆ ,‚ˆ 'ÈÒ Ê"‰Ú·‡ ·"Á ÌÈÈÁ ȯ·„ ˙"¢·Â Ì˘ ˘‡ ȯӇ·Â .ÁÓ 'ÈÒ Ê"‰Ú·‡ ¯ÙÂÒ ·˙Î ˙"¢·  ȷ¯„ ‰È¯· ¯Ó Î"Π.Â‬‬

‫‪.„Ș 'ÈÒ ‡"Á ‰Ú„ È¯Ú˘ ˙"¢ ,(‚Ï) ‚Ò 'ÈÒ Ú"‰‡ ÌÈÈÁ ÌÈÓ ˙"¢· „ÂÚ ‰‡¯Â .Ô‡‚‰Â ‰"„ Á ˜ 'ÈÒ Ë"ÂÈ‬‬
‫‪.‰ ˙‡ ÊÈ 'ÈÒ Ó"ÂÁ ¯ÂË ÏÚ ˙‰‚‰ 'ÈÁÂ Ì˘ È" Ù 'ÈÚ .ÔÈ„ ˙ÏÈÁ˙Î ÌÈ„Ú‰ ˙¯È˜Á„ · ,‰Î ‰"¯ 'ÈÚ .*Â‬‬