Page 202 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪Ò‬‬

‫בארנו שאי טענת מומי לאשה בהאיש אפי' אות‬ ‫‪ „"ÚÙÏÂ‬נ"ל דמתני' קשיתי' דמשמע דמיירי מטענה‬
‫שמנו חכמי באשה ואפי' נקטעה ידו וניסמית עינו‪,‬‬
‫מכש"כ מו חולי האב שאפי' בכה לא הוה מומא‪,‬‬ ‫דידה ולא הוזכר בית די כלל רק מלשו‬
‫מכ"ש דלא הוי מו באיש כלל שנכו להוציא‪ ,‬ורק‬ ‫ממקתו מבואר ממילא שאפי' היא רוצה אנ אי‬
‫מטע סכנת נפש א האמת כ ‪ ,‬וזה שיי לב"ד ולא‬ ‫מניחי ‪ ,‬אבל לעול עיקר המתני' משמע חו‬
‫ממוכה שחי דטענתה טענה סבורה הייתי לקבל‪ ,‬ותו‬
‫להאשה כלל‪.‬‬ ‫קשי' אי אתי מתני' למיחשב כל שכופי להוציא‬
‫מחמת סכנת נפש ליחשב נמי קטלנית והיא קושית‬
‫] ‡‪[ÌȇÙ¯‰ ˙ Ó‬‬ ‫קרב נתנאל פ' נערה סי' ב' דעכ"פ למ"ד מעי גור‬
‫כופי להוציא ומצי דייר עמו בסהדי כמו מוכה שחי‬
‫‪ ‡Â· Â‬לדי א יהיה על הב"ד לכופו לגרשו היא‬
‫וא"כ ה"ל למיחשביה‪.‬‬
‫אומרת יש בו סכנת נפש והוא אומר ברי לי‬
‫שאני בריא אול ‪ ,‬מצינו בכה המקריב ע"ג המזבח‬ ‫]‪[ÂÏ·˜Â ‰ÏÈÁ˙Ó Ì‰È ˘ ÂÚ„È˘ ÔÈÓÂÓ‬‬
‫ואמר לו ע"א בעל מו אתה לא מהימ לפוסלו רק‬
‫באומרו שלח ואחוי‪ ,‬בקידושי ס"ו ע"ב ובתוס' ד"ה‬ ‫‡˘¯ ע"כ נלע"ד דכל אלו שכופי להוציא א ידעו‬
‫שלח וכו'‪ ,‬ומכש"כ הכא שעדות האשה בהכחשת‬
‫בע"ד לאו כלו הוא א לא תברר דבריה‪ ,‬והנה א‬ ‫שניה וקבלו עליה כגו שהבעל ידע שהיא‬
‫נאמי לרופאי ויהי' כשני כתי עדי נאמני הראוי‬ ‫קטלנית ואפ"ה סביר וקביל וכתב לה כתובה‪ ,‬וכ‬
‫להעיד שהכחישו זא"ז בפני ב"ד אוקמי גברא‬ ‫היא שידעה שהוא מוכה שחי וסברית וקבילת אי‬
‫אחזקה קמיתא ואי לב"ד לעשות שו מעשה‪,‬‬ ‫לאו שבכל יו ויו מוסי ניוול לולי כ לא הי'‬
‫ומכ"ש שכת אחת העידו עליו ממש שבדקוהו‬ ‫יכולה לטעו עליו כלו כי אעפ"י שהב"ד יכפוהו‬
‫ומצאוהו של בלי חולי‪ ,‬וכת המתנגדת לא ראוהו‬ ‫להוציא מפני מצות עשה ונשמרת מאוד‬
‫ולא ידעוהו רק העידו במכתב שא כדברי האשה‬ ‫לנפשותיכ מ"מ הוא והיא סברוהו וקבלוהו‪ ,‬ונפקא‬
‫שיש לו חולי האב איכא סכנתא‪ ,‬פשיטא שנאמי‬ ‫מיני' שא המה באי לתבוע על הגירושי כותבי‬
‫להכת שבדקו גופו ומצאוהו של ואי כא הכחשה‪.‬‬ ‫עליה אגרת מרד או אבדה כתובתה עד שיכפוהו‬
‫הב"ד להוציא‪ .‬והואיל ואלו שבמשנתינו שכופי‬
‫‪ ‡Ë˘Â˜Â‬דמילתא קאמינא דלדידי היה תמיה טובא‬ ‫להוציא יש לה כתובה כמ"ש תוס' )ודלא כמ"ש תוס'‬
‫יבמות ס"ד ע"א ד"ה יוציא בש ר' גרשו וכו'(‪,‬‬
‫אי אפשר שחולי האב הנולד בכליות‬ ‫משו"ה הוצר להשמיענו במתני' דמוכה שחי‬
‫ויוצא דר שביל השת יזיק לתשמיש שיש לו שביל‬ ‫שמתמקמק יו יו יכולה לומר סבורה הי' לקבל‬
‫הזרע בפ"ע כדאיתא בבכורות מ"ד ע"ב‪ ,‬ויותר הי'‬ ‫וכו' ועי"ז נוטלת כתובתה‪ ,‬דאל"ה נהי דהב"ד הי'‬
‫נראה שבאור הימי אפשר שדוחק האב ינקב‬ ‫כופי ואז היתה נוטלת כתובה ג"כ מ"מ אי תובעת‬
‫למחיצת קליפת השו ויעשה עקר‪ ,‬וא לא הי' לו‬ ‫היא להתגרש אחר שכבר קבלה עליה היתה יוצאת‬
‫עדיי בני הוי איתתא מציא לבוא לב"ד מחמת‬ ‫בלא כתובה‪ ,‬ומדוקדקי היטב דברי רבנו יונה‪.‬‬
‫טענה חוטרא לידא ומרא לקבורה )יבמות סה‪ ,‬ב(‪ ,‬אבל‬
‫לומר שהתשמיש יזיק לחולי אב הי' קשה לשמוע‪,‬‬ ‫ומיושב נמי קושיית קרב נתנאל הנ"ל‪.‬‬
‫ושאלתי את פה הרופא מומחה יהודי שבכא ואמר‬
‫לי דברי הנ"ל כהוויית ‪ ,‬ואמרתי לחקור עוד אצל‬ ‫]‪[Ô·‡‰ ÈÏÂÁ ÌÂÓ‬‬
‫רופאי אינ נימולי היותר מומחי וכול פה אחד‬
‫שאי שו סברא שיהי' בזה החולי שו הפסד‬ ‫‪ ‡ˆÂȉ‬מדברינו אלו לדינא לנידו שלפנינו‪ ,‬שהיא‬
‫לתשמיש המטה או להמק בשרו מחמת זה‪ ,‬נמצא כת‬
‫המסייע לטענת האשה הוכחשה משני צדדי ואי‬ ‫טוענת שיש לו חולי האב שהיא ממקתו לא‬
‫מבעיא א ידעה בשעת נישואי כנ"ל וסברא וקבלה‬
‫לב"ד לחוש לה כלל‪.‬‬ ‫כיו דהכא אינו מתנוול כלל מעיקרא ומכ"ש שאינו‬
‫מוסי ניוול יו יו שתאמר סבורה הי' וכו'‪ ,‬א"כ‬
‫‪ ÏÎÂ‬זה הוצרכתי אי היו עדי מעידי על דבר שראו‬ ‫אי לה שו טענה מכח זה רק על הב"ד מוטל הדבר‪,‬‬
‫היינו א יבורר הדבר להב"ד אבל זולת זה אי לה‬
‫בעיניה והיו מוכחשי על דר הנ"ל‪ ,‬אמנ‬ ‫שו טענה עליו אדרבא נידונית כמורדת‪ ,‬אלא אפי'‬
‫בנידו שלפנינו שכל העדיות הוא על דמיו הרופא‬ ‫לא ידעה בו וטוענת שאח"כ נודע לה‪ ,‬מ"מ כבר‬
‫והמחאתו‪ ,‬וכי על זה נפסוק לעשות על גט‪ ,‬והרי‬