Page 203 - 5

‫‪‡Ò˜ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ סא‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫נימוחו טמאה וא לאו טהורה ומשו"ה א יארע כ‬ ‫בעה"ת )סי' קז( שבטי"ד סי' קפ"ז החליט שלא‬
‫בזמנינו לא נצטר תו לרופאי כי לעול נטיל‬ ‫להאמינ לעני רואה ד מחמת תשמיש דליכא אלא‬
‫איסור וסת ע"י מעשה דרבנ ‪ ,‬מכ"ש לכו על גט‬
‫לפושרי ‚‪.‬‬ ‫דאורייתא דלא נאמי ‪ ,‬ולא דמי ליו כפור וחלול‬
‫שבת משו פקוח נפש‪ ,‬הת לא בעי' אלא לעשותו‬
‫‪ ˙Âȉ‬כ כל מה שהעידו הרופאי בעני זה עד עתה‬ ‫ספק פיקוח נפש וחששא בעלמא‪ ,‬אבל לעשות‬
‫מעשה על פיה לא‪ .‬והריצב"א דמיקל הנה דבריו‬
‫הבל ואי ב מועיל‪ ,‬וא א יעמדו ב'‬ ‫מובאי בטעות בב"י ]יור"ד סי' קפז[· ועיקר מקומו‬
‫רופאי הכשרי להעיד במקו אחר ושעסק ע‬ ‫יעיי בתשו' מיי' השייכי לאיסורי ביאה סי' ג'‪,‬‬
‫ישראלי דלא חביל גופייהו ויעידו על גו זה שיש‬ ‫עכ"פ בעי' שנדע שריפא פע אחת עכ"פ בחולי זה‬
‫בו דבר הממיקתו מתשמיש והוא מכחיש אות בברי‬ ‫וע"י רפואה זו ממש‪ ,‬וכל זה הת בדרבנ ‪ .‬ועוד נ"ל‬
‫אי לב"ד לכופו לגרש כי לא יאומנו על גו פרטי‪,‬‬ ‫דחזקת שע"י גופ שלה אינו חזקה לרפואת‬
‫וא נאמינ על כללית הטבע אאמי לרופא דפה‬ ‫גופי שלנו‪ ,‬דאינהו דאכלי שקצי ורמשי חביל‬
‫שאמר שאי זה במציאות שהתשמיש יזיק לחולי‬ ‫גופי' כמבואר פ' אי מעמידי ל"א ע"ב ובתוס' ד"ה‬
‫האב כלל ע"כ כל דברי האשה בזה כחירגא דיומא‬
‫דאכלי וכו'‪.‬‬
‫דלא שמיה„‪.‬‬
‫‪ ‰ ‰Â‬יעיי פרק המפלת כ"ב ע"ב שני מעשי‬
‫‪ ˘"ÎÓÂ‬טענה שניה מאפס ואי שמחולשת כחו‬
‫העלה אבא מטבעי ליבנה וכתב בתשובת‬
‫בשעת תשמיש מחליש כחה עד שעי"ז‬ ‫הרא"ש כלל ב' )סי' יח( הקשה ממ"נ אי נאמי‬
‫נפלה לחולי אחר לידתה‪ ,‬הנה כבר הגיעה כחו‬ ‫לרופאי למה לי הטלת מי כלל ואי לא נאמ למה‬
‫להוליד בני ולית לה טענה דחוטרא לידה ומרא‬ ‫שאלו לה כלל ולא נמצא ש תשובה על זה וג‬
‫לקבורה‪ ,‬וג יש לה הנאת עונה ומ"ש שהוא‬ ‫בתשו' מהר" לובלי )סי' קיא( נדחק ולא העלה דבר‬
‫מחלישה הרי הי' לה כח ללידה ולא הרגיש אד או‬ ‫ברור להלכה ע"ש‪ .‬ומזה שפטתי לאמת נכו הדבר‬
‫מילדת שו חולשה בה‪ ,‬רק אח"כ נחלתה במקרה‬ ‫שהרופאי נאמני על דבר כללי ולא על גו פרטי‬
‫והזדמ ‪ ,‬וג החוש מכחיש זה וג הרופאי‬ ‫ע"ד משל שיאמרו שיש בטבע עול שתפיל אשה‬
‫הכחישה שא"א שתחלה האשה ותחליש ממיעוט‬ ‫משומא שיש לה בגופה כמי שערות ויבחושי‬
‫כחו בשעת תשמיש כי א מרוב תשמיש וכמו שהיה‬ ‫אדומי וזה נאמי שיהי' זה כ במציאות עפ"י‬
‫בעובדא דפלגש בגבעה‪ ,‬וכל זה אנו צריכי אי לא‬ ‫קבלת מהראשוני וכמ"ש בשבת פר"ע פ"ה ע"א‬
‫הי' תובעת כתובתה שאז נאמנת ישע על ביתו ולא‬ ‫לא תסיג וכו' ע"ש אבל להאמי לה שגו הזה יש‬
‫יעמוד‪ ,‬אבל יע כי תחלת תביעתה הי' על ממו‬ ‫בו שומא זה לא נאמי כי דמיונ כוזב‪ ,‬לכ אנו‬
‫שהרב יעקל כל אשר לו כמבואר בהשאלה שאפי'‬ ‫מנסי על ידי שנטיל לפושרי א לא נימוחו נהי‬
‫בטענת ישע על ביתו לא מהימנא בכי האי גוני אפי'‬ ‫אי ליכא עדות הרופאי דאיכא גופא בעול המגדל‬
‫בדורות הראשוני ג כי עכשיו דנפישי מתפרצי‬ ‫שומא שמשיר שערות היינו טמאי כד יבש‪ ,‬מ"מ‬
‫ועיי בתשו' מיי' השייכי להלכות אישות סי' ז'‪,‬‬ ‫השתא שנודע לנו מהרופאי ע"ד כלל שיש כיוצא‬
‫ק"ו ב בנו של קל וחומר בנידו שלפנינו שטוענת‬ ‫בזה בטבע אזי נאמר שג בגו זה יש לו שומא‬
‫דבר שאי הדעת סובלתו שאי לחוש לדבריה כלל‪,‬‬ ‫כיוצא בו‪ .‬ומה שאמרו הרופאי אשה זו יש לה‬
‫וכל המעשה על גט זה יחוש להרבות ממזרי ח"ו‬ ‫שומא ה העידו על אשה זו‪ ,‬אבל חכמי לא‬
‫האמינו על אשה זו בעצ ואמרו תטיל לפושרי' א‬
‫בישראל‪.‬‬
‫‪.ÈÓ˘ È˙Ó˙ÁÂ È˙·˙Î „"ÚÏ ‰‬‬
‫‪.˜"ÙÏ ‰"Ú˜˙ ÊÂÓ˙ Í"Ê ˜"˘Ú ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù ˜"˜Ù‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫·‪˘ÈÓ˘˙ ˙Ú˘· ˙¯ÚËˆÓ ‡È‰ ̇ ‡"·ˆÈ¯‰ ˙·Â˘˙· ·Â˙΢ ·"ÂÒ‡ 'ω ÛÂÒ· ˙ÂÈ ÂÓÈÈÓ ˙·¢˙· ·˙Π:È΄¯Ó‰ ·˙Π‰"„ Ì˘ È"·· .‬‬

‫‪Ì˘ ˙ÂÈ ÂÓÈÈÓ ˙·¢˙· Âχ .'ÂÎÂ Ò¯Ë Â˜‰ 'ÈÙÏ Û‡ ‰˜È„·‰ ÏÚ ÍÂÓÒÏ ˘È ‰Ï ˘È ‰ÎÓ ÈÏÂÁ ÈÎ ˙ˆ˜ ‰‡¯ „Â‡Ó ‰Ï ‰˘˜Â‬‬

‫‪‡Ï„ Ï"È Ê"ÈÙÏ .Ï‡Â˘‰ ȯ·„Ó ‡Ï‡ ‡"·ˆÈ¯‰ ȯ·„Ó ‰Ê Ôȇ 'ÂΠ˙ˆ˜ ‰‡¯  „Â‡Ó ‰Ï ‰˘˜Â ˘ÈÓ˘˙ ˙Ú˘· Â˙˘‡ ˙¯ÚËˆÓ ÈÎ :·Â˙Î‬‬

‫‪.[Ô·‰Â Â"Ë˜Ò Ì˘ Í"˘ 'ÈÚÂ] .ÔÎ ‡Ï ‰‡¯ ˘ ‡Îȉ ˜¯ ‡"·ˆÈ¯‰ ‰¯È˙‰‬‬
‫‚‪‰"„ ‰Ú˜ 'ÈÒ Á"·‰Â ‰"„ Á ˜ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏ ÔÈÈÚ .Ì˘ È"· ÔÈÈÚ ‰"Ó¯‰ Ì˘· ÔÎ ‡·Â‰ ¯ÂË·Â ÌȯÓ‡ ÌȯÁ‡ Ì˘· Ô"¯‰ Î"Î .‬‬

‫‪.· ,‡Ï Ê"Ú Ò"Á 'ÈÁ· „ÂÚ ‰‡¯Â .˘"Ú Á"·‰ ‰ ‰Â‬‬
‫„‪,Á ˜ ,‚ ˜ 'ÈÒ ‰‡¯ ‰„ ˙ÂÎω· „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ˙·¢˙ ‰Óη  ȷ¯ ·˙Î ,È˯٠Û‚ ÏÚ ‡Ï ÈÏÏÎ ¯·„ ÏÚ ÌÈ Ó‡ ÌȇÙ¯‰„ ‰Ê „ÂÒÈ .‬‬

‫˜‪.˘"Ú ‰Ù˜ ,ÂÚ˜ ,‰Ú˜ ,‚Ú‬‬