Page 204 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪·Ò‬‬

‫‪·Ò ÔÓÈÒ‬‬

‫]·‪[‰Ê ÌÂÓ Â· ‰È‰ ¯·Î˘ ¯¯·˙  ÔÈ‡Â˘ ‰ ¯Á‡ Ú‚˙˘‰Ï ÏÁ‰˘ ÏÚ‬‬

‫]‪[Â˙ÂÓÈÏÁ ÈÓÈ· „·ÂÚ Ì‡ ‰Ë¢ Ô‰Î‬‬ ‫˘‪È„ÈÓÏ˙ ‡ÏÙÂÓ‰ ·¯‰Ï ·¯˜È ‡Â·È ·¯ Ú˘È ÌÂÏ‬‬
‫‪˜"˜„ „"·‡ È" Ûχ 'Â‰Ó ˙"˘Î „ÓÁ ‰ ·Â‰‡‰‬‬
‫‪ ‰˙ÚÂ‬אשיב קצת על דברי תורה‪ ,‬מ"ש ששוטה הוא‬
‫‪.‡"ÚÈ ‡Ë‡ÏÙ‬‬
‫ממומי האד המנוי במתני' דבכורות מ"ה‬
‫ע"ב‪ ,‬לא כ אהובי‪ ,‬הת כל זמ שטיותו‪ ,‬אבל א‬ ‫˜‪ Ì„Â‬תפלת מנחה הגיעני נוע מכתבו ונפשו היפה‬
‫הוא עתי חלי בימי חלמותו עובד עבודה לפע"ד‬
‫וכ משמע מרמב" ספ"ח מביאת המקדש הלכה ט"ז‬ ‫בשאלתו אודות איש אחד נשא אשה בת‬
‫שז"ל‪ ,‬ועוד יש ש באד ד' מומי אחרי ואלו ה‬ ‫גדולי בעשירות וג' ימי אחרי הנישואי נשתגע‬
‫החרש השוטה הנכפה אפי' לימי רבי מי שרוח‬ ‫והיה מזיק לבני אד עד שסגרוהו בבית הסוהר‬
‫רעה מבעתו תמיד או בעתי ידועי ‪ .‬וכתב בכ"מ‬ ‫מקו אשר משוגעי אסורי ש ‪ ,‬ונודע בעדי שזה‬
‫דנכפה הוא משנה בכורות מ"ד ע"ב וסובר רבנו דכי‬ ‫המו הי' בו מכבר‪ ,‬ויש לו וסת ידוע בכל שנה‬
‫היכי דנכפה אפילו אחת לימי הוא הדי לרוח קצרית‬ ‫בחדשי טבת ושבט‪ ,‬ועתה רצו האשה ומשפחתה‬
‫דמאי שנא עכ"ל‪ .‬ולפע"ד זה אינו דא"כ בחרש‬ ‫לכופו לגרשה לכשישתפה‪ ,‬וג הרופאי אומרי‬
‫ושוטה נמי ה"ל לרמב" למימר אפילו אחת לימי‬ ‫שהתשמיש קשה לזה והיא מזיקתו‪ .‬ומעלתו רוצה‬
‫רבי ‪ ,‬אבל האמת יורה דרכו שממקומו הוא מוכרע‬ ‫לידע דעתי אי שפיר דמי למיעבד הכי והראה פני‬
‫מדאמר רוח קצרית באה עליו ולא תנ בעל רוח‬
‫קצרית‪ ,‬אע"כ שבאה עליו לעתי ידועי ומסתלקת‬ ‫לחפש בזכותא דהאי ריבה עלובה‪.‬‬
‫ממנו ואפ"ה פסול אפי' בשעת חלמותו מפני שעתידה‬
‫לבוא עליו‪ ,‬והיינו דוקא בעל רוח רעה דלפירש"י )ש‬ ‫]˜·‪[„"Ú· È Ù· ˙Â„Ú ˙Ï‬‬
‫ד"ה רוח קצרה( הוא שד השוכ בקרבו‪ ,‬וא"כ לא יאה‬
‫לעבוד לפני מל הכבוד ית"ש אפי' בעת שהוא שפוי‪.‬‬ ‫‡‪ ȷ‰‬י"נ מדוע יצא לריב מהר לקבל עדות שלא‬
‫ולהרע"ב נמי שפירש )ש פ"ז מ"ה( בעל מרה שחורה‪,‬‬
‫ידוע כי כל ימיו מכאובי וכעס ענינו‪ ,‬אבל שוטה‬ ‫בפני בע"ד בהיותו חבוש בבית שגעונו וג‬
‫שהוא עתי חלי שאז הוא כפקח לכל דבריו‪ ,‬כשר‬ ‫לגמור דינא שלא בפניו לחובותיו‪ ,‬ואי אכניס עצמי‬
‫נמי לעבודה באותה שעה‪ ,‬זה ברור בדעת הרמב" ‡‪.‬‬ ‫בדברי שבי איש לרעהו‪ ,‬ומכ"ש בינו לאשתו ולא‬
‫נקראתי מהצדדי ‪ ,‬ומעלתו נמי לא שמע טענת צד‬
‫‪ Î"‡Â‬באיש זה‪ ,‬א הוא כדברי העדי שכבר הוא‬ ‫שכנגדה‪ ,‬וג וכי חיש קל נאמי לרופאי שאומרי‬
‫שהתשמיש מזיקתו‪ ,‬אבל ישמע לקול עצתי ויל‬
‫מאז כ ‪ ,‬הרי כל ימי התקשרות ע המשודכת‬ ‫לבטח דרכו בעז"ה ימתי עד יגיע לעת חלמותו‪ ,‬ואז‬
‫הלזו לא הרגישו בו דבר רע ש"מ שכשהוא חלי‬ ‫שני הצדדי יגשו למשפט לפני מעלתו ובית דינו‬
‫הוא פקח לכל דבריו א"כ באותו שעה אי בו מו‬ ‫הצדק‪ ,‬ויקבלו עדות בפניו וישמעו טענותיו ויחקרו‬
‫ותוכל להיות עמו כל השנה עד בהגיע וסתו תסגירהו‬ ‫חקירה אמיתית אצל הרופאי ‪ ,‬וא יכול להכניס‬
‫בסהר עד שישתפה ויחזור להיות עמה‪ ,‬ולא דמי‬ ‫בפושרי מה טוב‪ ,‬וא לאו ויקוב הדי ההר‪ ,‬ולא‬
‫לנכפה‪ ,‬כי ידוע הוא שג בימי שבנתי המה ידוע‬ ‫ירצו מעלתו ובד" לגמור הדי בלי שאלת פי חכ ‪,‬‬
‫חולי וג הוא חולי המתדבק ומאוס משא"כ הכא·‪.‬‬ ‫א אז ישלחו מכתבי טענותיה וקבלת העדות אלי‪,‬‬
‫וההיא דתשו' הרא"ש )כלל מ"ג סי' ג'( דמייתי בטוא"ע‬ ‫אזי אראה מה ישי ה' בפי‪ ,‬ומה טוב שהצדדי יבחרו‬
‫סי' קנ"ד שהי' משטה יו יו וכועס תמיד והי' יראה‬ ‫לה ברצונ לפני מי ישלחו השאלה או אפי' לפני ב'‬
‫ממנו שמא יהרגה גרע מנידו דיד שזה היה תמידי‬ ‫או ג' רבני ויכתבו שטר ברורי על זה‪ ,‬וכל זה‬
‫להשמר ממחלוקות כידוע כמה פעמי רב אחד כותב‬
‫לימי ואיד כותב להשמאל וכל אחד סומ על שלו‬
‫ומקלו יגיד לו‪ ,‬ע"כ זאת עצתי היעוצה ויהי' ה' עמו‪.‬‬

‫‪·Ò ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪˙Ú·„ · 'ÈÒ ‚"Á ¯ÊÚÈÁ‡Â Ì˘ ˙¯Âη ˙ÂÎω ÈËÂ˜Ï ,„ 'ÈÒ Ú"‰‡ Ë"ÂÈ È˘Â·ÏÓ ˙"¢ '¯ .Ì"·Ó¯‰ ˙Ú„·  ȷ¯Ï ‰Ê·  ÂÂÈÎ ÌÈ Â¯Á‡‰ .‬‬

‫‪.‚˜ 'ÈÒ Á ÚÙ ˙ Ùˆ ˙"¢ 'ÈÚ .‰„·ÚÏ ¯˘Î ‡Â‰ ȯ‰ Â˙ÂÓÈÏÁ‬‬
‫·‪.Ê˘ 'ÈÒ ‡"Á· ÏÈÚÏ ÔÈÈÚ .‬‬