Page 300 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯‪Á‬‬

‫] ‡‪[ÌÂ·È ÔÈ ÚÏ ÏÚ· ˙ Ó‬‬ ‫˙˘‪‰·Â‬‬

‫‡‪ Ì Ó‬לא ידעתי מקו הספק בזה‪ .‬הלא ש"ס ערו‬ ‫˘‪Ï„‚‰ È˙Ó‡‰ Ô‡‚‰ Á"ÂÓ ˙˘Â„˜Ï Ë"ΠÌÂÏ‬‬
‫¯˘‪˙"˘˜Î ‰"Ù ‰"Ú È" ¯„‰Â ¯Â„‰ ˙ÙÂÓ ‰"·Î‬‬
‫הוא בקידושי ס"ד ע"א פלוגתא דר' נת‬
‫ורבי ופסקו רוב הפוסקי כרבי מחברו‪ ,‬ור"נ נמי לא‬ ‫‪.‡"ÚÈ ‡ ÊÂÙ ˜"˜„ Ó"¯Â „"·‡ È" ‡·È˜Ú '‰Ó‬‬
‫פליג אלא בחוזר בו בשעת מיתתו כמבואר בפוסקי‬
‫ועיי' ב"ש א"ע סי' קנ"ו סקי"ג‪ ,‬אבל שלא בשעת‬ ‫‡‪ ‰‰‬איש אלקי קדושי' חי עבדו כי תמהתי‬
‫מיתתו ג ר"נ מודה דאינו חוזר ומגיד דלצעורא‬
‫קמכוו ‪ ,‬אע"ג דדבורא קמייתא היה בשעת קידושי ‪,‬‬ ‫ונבהלתי בראותי מכ"ק כתוב לאמור שמצפה‬
‫וי"ל שאמר שכ בשקר כדי שתתרצה לו‪ ,‬מ"מ הואיל‬ ‫על חוות דעת איש נקלה‪ ,‬אולי משגה וטעות הוא‬
‫והאמינו לו מכח הואיל ובידו לגרשה סמו למיתתו‬ ‫בלב מו"ח הגנ"י ואגב חביבותיה טועה בדמיונו‪,‬‬
‫ואז היה נאמ לפנינו‪ ,‬שוב לאו כל כמיניה לחזור בו‬ ‫ומה לתב את הבר ז ונקי שכל צח ומצוחצח של‬
‫שלא בשעת מיתתו מיהת‪ ,‬ולרבי אפי' בשעת מיתתו‬ ‫מו"ח הגאו נ"י אור עול באוצר בלו לתורה‬
‫לא מהימ ‪ ,‬והשתא ומה הת דאפי' שיקר בשעת‬ ‫ולתעודה ומה אעשה ואבי גזר עלי‪ ,‬וכיו שנית‬
‫קידושי כדי שתתקדש לו לא עביד מעשה איסורא‬ ‫רשות אצא ואדו כתלמיד ומתלמידיו יותר מכול ‪.‬‬
‫כי א דיבורא בעלמא עביד‪ ,‬ולא נפיק מיניה חורבא‬
‫דע"צ ]=דעל צד[ שתיזקק ליבו יפטירנה בגט‬ ‫]·‪[Ì"·˘¯ ȯ·„ ¯Â‡È‬‬
‫פטורי ‪ ,‬מ"מ לא מצי הדר ביה‪ ,‬זה לא הוה אלא‬
‫דיבורא בעלמא‪ ,‬ושלא בפני ב"ד דמיקרי ואמר‬ ‫‪ ‰ ‰‬ראשית דברי פי קדשו הוצק ח להוכיח‬
‫ואפ"ה לא מצי הדר ביה‪ ,‬הכא דעביד מעשה רבא‬
‫לחלו להתירה לעלמא על ידו וכסברת תוס' גטי‬ ‫דהנאמ מטע הואיל ובידו ומה לי לשקר‬
‫ס"ד ע"א ד"ה דיבורא וכו'‪ ,‬ואי לו שו אמתלא‬ ‫נמי אמרינ ביה אינו חוזר ומגיד ומוכיח זה מפי'‬
‫אלא דהתעולל עלילות ברשע להוציא ממו ‪ ,‬ולא‬
‫חייש דנפיק מיניה חורבא שתצא לשוק‪ ,‬ויהיה סבה‬ ‫רשב" ב"ב קכ"ז ע"ב‪.‬‬
‫שלא יכול לגלות הדבר‪ ,‬והרי אפי' חזקה שליח‬
‫עושה שליחותו היכי שיודע שסומכי עליו ונפיק‬ ‫‪ „"ÚÙÏÂ‬אי ספק דהרשב" דפי' לקמ קל"ד ריש‬
‫מיניה חורבה‪ ,‬ס"ל לרב ששת דסמכינ אפי' בשל‬
‫תורה נגד חזקה‪ ,‬ונהי דלא קיי"ל כוותיה ויעיי' תוס'‬ ‫ע"ב דלא מהימ אלא ]ב [ בי הבני אבל‬
‫עירובי ל"ב ע"א‪ ,‬מ"מ הת שליח דאינו מכשיל‬ ‫אאינש דעלמא לא‪ ,‬היינו לרבנ דר' יהודה‪ ,‬אבל לר'‬
‫במעשה אלא בשב ואל תעשה‪ ,‬אבל דעביד מעשה‬ ‫יהודה אפי' אאינש דלא מוחזק ל בבנו יכול לומר‬
‫ברשע לא נימא‪ .‬ועיי' מ"ל פ"ד דבכורות )ה"א( וכ"מ‬ ‫זה בני‪ .‬והש"ס הו"מ לשנוי הת ליורשי רישא קמ"ל‬
‫למיסת כר' יהודה א המקש הת ליורשו פשיטא‬
‫פ"א ממעשר הל' ח'‪.‬‬ ‫קאי אדר' יהודה אמר שמואל ושמואל הא מספקא‬
‫ליה אי הלכה כרבנ או כר' יהודה כדאית' בב"ב‬
‫]¯‪[ÌȯËȇ Ì È‡ È˘ ȇ„ ‡·Â‬‬ ‫קכ"ז ע"א שלחו לי' בני אקרא דאגמא לשמואל וכו'‬
‫וא"כ בודאי לא אמר שמואל ליורשו כר' יהודה דהא‬
‫‪ Ì‚˘·Â‬הת פלוגתא דרבי ור' נת אנו דני לאפוקי‬ ‫מספקא לי' וע"כ מיירי בדאית לי' מגו וא"כ ליורשו‬
‫פשיטא‪ ,‬ואמנ בריתא ומימרא דר' יוחנ ש קכ"ז‬
‫מחזקה כמבואר ש ‪ ,‬והכא אי אנו דני‬ ‫ע"ב אמר בני וחזר ואמר עבדי ע"כ אליבא דר'‬
‫לאפוקי מחזקת יבמה לשוק‪ ,‬רק אנו דני על רגלו‬ ‫יהודא ומהימ לכל מילי אפי' לאיסר והיתר דאי‬
‫של זה א הוא איטר או לא ורובא דאינשי אינ‬ ‫לרבנ ומטע מגו דבידו ליתנו במתנה א"כ כי הדר‬
‫איטרי ‪ ,‬ואי ספק אילו חל לה ולא ניסוהו בהילוכו‬ ‫ואמר עבדי ליהמ מגו דיהיב כל נכסיו לאחרי‬
‫והל מלפנינו ואי אפשר לבדוק אחריו חליצתו‬ ‫אע"כ כר' יהודה ומטע יכיר ולעני איסור והיתר‬
‫יבו וחליצה והיתר בשפחה או בת חורי וכדומה‬
‫דלא שיי מגו ושפיר כתב דה"ל חוזר ומגיד‪ .‬ובזה‬

‫נתישבו כל פקפוקיו של מו"ח הגאו נ"י‪.‰‬‬

‫‪· 'ÈÒ Ï„‚ ¯Â‡ ,Ì˘ ·"· Ò"˙Á 'ÈÁ ,ÊÒ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ÔÈÈÚ ˘"Ú Ô ·¯Î Ô ÁÂÈ '¯ Ï"Ò · ,ÁΘ ÔÏ‰Ï Ìχ · ,ÂΘ Û„· Ì˘ ˘"˘¯‰ ı¯È˙ ÔΠ.‰‬‬
‫‪.Ì˘ ·"· χÂÓ˘ ÈÏ„‚Â‬‬