Page 298 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯‪Â‬‬

‫‪ „"ÚÙÏÂ‬מסברא י"ל כהרשב" הנ"ל דלא גרע‬ ‫האלה‪ ÂË‬של כה שאומר ואת כי שטית חנקי‪ ,‬וה"ל‬
‫דבור ודבור ולא אתי מבני גד וב"ר ולא בעינ כל‬
‫מאומדנא ועפ"י אשר אבאר‪ ,‬דהרי קיי"ל‬ ‫דיני תנאי‪ ,‬ואי מייתי ליה הש"ס בקידושי ‪ .‬ועיי'‬
‫המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל זולת בדבר‬
‫שבממו דבשלו אד רשאי‪ ,‬והנה א יאמר אד‬ ‫ס"פ שבועת העדות )לו‪ ,‬א(‪.‬‬
‫יודע אני דלא יתבטל שו מעשה כי א ע"י תנאי‬
‫כפול א רוצה אני להתנות ע"מ שכתוב בתורה‬ ‫]„·‪[ÏÁ ‡Ï ÔÈÈ„Ú˘ ‰˘ÚÓ ÏË·Ó ¯Â‬‬
‫שיהיה כל מעשי בטלי ע"י תנאי אינו כפול שעתיד‬
‫אני להתנות עליה ‪ ,‬א"כ בלי ספק שיהיו דבריו‬ ‫‡‪ Î"Ú‬צרי לומר דע"כ לא אמרי' אתי דבור ומבטל‬
‫קיימי דבדבר שבממו תנאו קיי וכיו אילו התנה‬
‫כ בפירוש דבריו קיימי ‪ ,‬הה"נ אי אית ל אומדנא‬ ‫דבור אלא הת בקידושי ר"פ האומר‬
‫דמוכיח כ שרוצה הוא בקיומו של דבריו מהני בלא‬ ‫דבדבורו עדיי לא אתעבד מעשה‪ ,‬דאמר התקדשי לי‬
‫תנאי כפול‪ ,‬וא"כ למה לא נאמר שהאומר לחברו הרי‬ ‫לאחר שלשי יו דע"י דבורו לא נגמר המעשה‪ ,‬וכ‬
‫ל אתרוג זה במתנה ע"מ להחזיר אומד דעתו מורה‬ ‫השולח גט לאשתו דבאמירה לשליח לא אתעבד‬
‫שרוצה הוא שיקיימו דבריו מה שהתנה שיחזירהו‬ ‫מעשה דיכול לחזור בו‪ ,‬אבל היכי דבדבור הזה‬
‫והרי זה כאלו התנה שיהי' דבריו כאלו כפל וכ‬ ‫איתעבד מעשה‪ ,‬כגו דבורו של נזיר ופדיו הב‬
‫בכל כיוצא בזה אי אד מוציא דבריו לבטלה‬ ‫ודברי הכה אל האשה הסוטה‪ ,‬כל כי האי גוני ה"ל‬
‫מעשה ולא אתי דבורא דבתריה ומבטיל ליה אי לאו‬
‫ומסתמא הי' דעתו על אופ המועיל כנ"ל‪.‬‬ ‫דילפי' מב"ג ומב"ר‪ ,‬וצריכי כל דיני תנאי‪ ,‬וכה"ג‬
‫משני הש"ס בקידושי פ' האומר ש )נט‪ ,‬ב( שאני‬
‫‪ ÔȇÂ‬הכי נמי למ"ד המתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל‬ ‫מחשבה דטומאה דכי מעשה דמי והיינו משו דע"י‬

‫אפי' בדבר שבממו אה"נ דלא מהני אומדנא‬ ‫המחשבה נגמר המעשה ההוא‪.ÊË‬‬
‫הנ"ל דא נאמר דאומד דעתיה כאלו כפליה לתנאי‬
‫כפשטיות לשו רשב" ז"א כבר דחאו ה"ה )ש (‬ ‫]‚„¯ ˙ ‡‪[ÁÈÏ˘ È"Ú ‰˘Ú ‰ È‬‬
‫דהכא גרע ע"ש‪ .‬אבל לא אתאינ עלה אלא מטע‬
‫דה"ל כאלו התנו שיהיו דבריו קיימי בלי כפילות‬ ‫‪ Ó"ÓÂ‬זכינו לדי להבי דדעת כמה פוסקי )ב"ש סי'‬
‫ולמ"ד מתנה על מה שכתוב בתורה אפי' בדבר‬
‫שבממו תנאו בטל ה"נ בטל ובעי' תנאי כפול‪,‬‬ ‫לח סק"ז( ס"ל דתנאי הנעשה ע"י שליח לא‬
‫והא"ש ס"פ שבועת העדות אזלא סוגיא לר"מ דס"ל‬ ‫בעי דיני תנאי‪ ,‬והא"ש דע"י שליח לא מקרי אלא‬
‫בדבר שבממו נמי תנאו בטל משו"ה משמע דבכל‬ ‫דבורא בעלמא ואתי דבור ומבטל דבור ולא בעי'‬
‫ממו בעינ תנאי כפול משא"כ למאי דקי"ל כר'‬ ‫למיל מב"ג וב"ר‪ ,‬וחלוק כזה כתבו תוס' גטי ס"ז‬
‫יהודה‪ .‬ג ק' הרמב" מתנאי ב"ג וב"ר לק"מ‪ ,‬הת‬ ‫ע"א ד"ה דבורא וכו' א על פי שאינו עני לכא‬
‫מרע"ה התנה עבור כל ישראל והיו בה כמה קטני‬ ‫ממש‪ ,‬מ"מ קצת ראיה הוא‪ ,‬והמחוור בזה מ"ש דכיו‬
‫כמ"ש לעיל ולא שיי לומר בשלו אד רשאי‬
‫להתנות עמ"ש בתורה דמא שבק ומא פייס ע"כ‬ ‫דהמעשה אלי בעלמא מהני ביה תנאי‪.‬‬

‫הוצר לעשות כדינו וא"ש‪.‬‬ ‫]˙ ‡‪[ÔÂÓÓ· È‬‬

‫‪ È˙ί‡‰‬קצת ויצאתי מעני לעני להראותו כי‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬הרשב" בב"ב קל"ז ע"ב )ד"ה החזירו( כתב‬

‫עריבי עלי דבריו וה' יודע כי רבו‬ ‫דגבי ממו לא בעינ דיני תנאי‪ ,‬וכ דעת כל‬
‫טרדות ואפס הפנאי וחטפתי זמ קצר בי הזמני‬ ‫הראשוני זולת הרמב" צווח כי כרוכיא בפ"ו‬
‫להעלות על הכתב כהול על גבי גחלי והוא ניהו‬ ‫מהלכות אישות הלכה י"ד דהרי עיקר מתנאי ב"ג‬
‫יעיי שפיר בעי שכלו ואמר שלו לו ולתורתו‬ ‫וב"ר ילפינ והת ממו הוא‪ .‬וג הר" הקשה מס"פ‬
‫שבועת העדות משמע העיקר הוא בממו ולא‬
‫ולאחוזת מרעיו ש ‪.‬‬
‫‪Ô¢Á¯Ó ‡"Î '· ÌÂÈ „"Ó ˜"˜ ‰Ù Ì˙ÂÁ‰ „"Ή‬‬ ‫באיסורא )לו‪ ,‬ב(‪.‬‬

‫˙˜‪.˜"ÙÏ ‡"Ò‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪.'Ï ˙‡‰ ÔΠ‰ˆÂÓ˜ '‡ ˙‡‰ .ÂË‬‬
‫‪. 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰Ê· Î"˘Ó ,‰Ê 'ÈÒÏ ÌÈÁÙÒ · Ò"‰ÂÒ· ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â ,‰‡ÏÙ‰‰ ÏÚ· Ï˘ ˆ¯È˙Î ÏÈʇ„ ί 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏ ‰‡¯ .ÊË‬‬