Page 295 - 5

‫‪ Ì˙Á‬סימ צ ‪‚ ¯ ¯ÙÂÒ‬‬

‫כההוא דר' יוחנ )יבמות קו‪ ,‬א( דאומר לה חלו לה‬ ‫וא"כ לק"מ‪ ,‬דמ"מ הקשה הש"ס שפיר לר"א‬
‫ע"מ שתתני ל מאתי זוז דכשירה דכיו שא"א‬ ‫דמשמע אפי' אי לא אכל כמה ימי באופ שצרי‬
‫לקיימו על ידי שליח לא מהני ביה תנאי‪ ,‬וקשה מה‬ ‫להשלי כמה סעודות בסוכה את הכל ישלי בשמיני‬
‫בכ נהי דלא מועיל תנאי בהקנאה היינו אי לא היה‬ ‫והכא לא הוה עשה דרבי ולא דחי ל"ת אלא‬
‫בכא קיו מ"ע רק הקנאה בעלמא‪ ,‬וכיו שא"א‬ ‫בעידניה דמיעקר ללאו‪ ,‬והכא כשאוכל סעודה‬
‫לקיימו ע"י שליח הקני קיי ותנאי בטל‪ ,‬א אי‬ ‫ראשונה בסוכה ומכוי לש מצוה עובר על בל‬
‫תימא דהכא שיי נמי כוונה לקיי המצוה ואל"ה‬ ‫תוסי ועשה לא מקיי עד דהשלי י"ד סעודותיו‬
‫לא יצא ידי חובת חליצה וה"ל כאלו לא חלו ‪ ,‬וכבר‬ ‫דלר"א הכל מצות עשה אחת היא ולא אתי עשה‬
‫בארנו דלעני כוונת קיו המצוה מועיל תנאי והרי‬ ‫ודחי ל"ת‪ ,‬ואה"נ דהו"מ לשנויי לא מיירי ר"א אלא‬
‫הוא מתנה להדיא אי לא יתנו לו מאתי זוז לא בעי‬ ‫בהשלמת סעודה א' אלא דלא הוה משמע ליה הכא‬
‫למיפק ידי חובת חליצה ואי יועיל וזהו קשה‬ ‫עד דמסיק דר"א הדר ביה ולא מיירי אלא מהשלמת‬
‫לילה ראשונה ואז תו לא הוה בל תוסי משו דאתי‬
‫באמת‪.Á‬‬
‫עשה ודחי לא תעשה‪.‬‬
‫‪ ‰‡¯ ‰Â‬לע"ד בזה‪ ,‬דהפוסקי מצות צריכות כוונה‬
‫‪ ÏÎ‬זה כתבתי ליישב ע"ד פלפול קצת דברי רש"י‬
‫ע"כ צריכי לתר ק' האור זרוע הביאו‬
‫הג"א פ' ראוהו ב"ד )סי' יב( מהא דקיי"ל )חולי לא‪,‬‬ ‫בעירובי ‪ ,‬אבל מ"מ האמת יורה דרכו דלמ"ד‬
‫א( כרב נדה שנאנסה וטבלה טהורה לביתה וע"כ‬ ‫רואי לא צריכי לכל זה‪ ,‬וכמ"ש הטור גבי תפילי‬
‫היינו טעמא משו דהוא הכשר מצוה ונהי דאי לה‬ ‫ויעיי )ר"פ( ]רפ"י[ דעירובי )צו‪ ,‬א( והיינו טעמא‬
‫שכר טבילה כמקיי מ"ע של טבילה מ"מ אותו‬ ‫דח' ספק ז' כנ"ל‪ .‬ונראה דאפי' למ"ש הג"א סו‬
‫המעשה הצרי להעביר הטומאה זהו נעשה כדינו‬ ‫סוכה )פ"ד סי' ה( והוא במרדכי ש )סי' תשעב( ג"כ‬
‫אלא שלא קיימה מצות עשה‪ ,‬והרי זה כשוחט וכסהו‬ ‫בש ראבי"ה הביאו ג הרב"י סי' תרס"ח שכתב‬
‫הרוח שאעפ"י שלא קיי ‪ ,‬מ"מ הד הוא מכוסה‪,‬‬ ‫שאי ליש בסוכה בשמיני משו הכירא דלא להוי‬
‫ומה לי א נעשה ע"י קיו מ"ע או לא וה"נ‬ ‫כמוסי ‪ ,‬ע"כ לא פליג אהנ"ל דמהני תנאי שא הוא‬
‫דכוותיה‪ .‬ועיי בטוש"ע י"ד סס"י ק"כ גבי טבילת‬ ‫חול יהיה כצל בעלמא‪ ,‬אלא דס"ל דנהי דאיסורא‬
‫כלי ויעיי ש סי' רס"ח )סע' ג( ובט"ז ש סק"ח‬ ‫דאורייתא ליכא מ"מ מחזי כבל תוסי ‪ .‬וכ מבואר‬
‫וק"ל‪ ,‬וה"נ דכוותיה לא הוי אלא הכשר בעלמא‬ ‫בדבריו להדיא למעיי בפני ‪ ,‬וכ צ"ל לרש"י בסוכה‬
‫להתירה לשוק ונהי שא אינו מכוי לש מצוה הרי‬ ‫מ"ח ע"א בפירושו גבי הא ל והא להו יע"ש‪ .‬ומ"מ‬
‫מדברי הרא"ש ש ע"כ מבואר כדברינו דאל"כ מה‬
‫קפח שכרו מ"מ ההכשר נעשה ממילא‪.‬‬ ‫יענה על בל תוסי ‪ .‬וכ"כ במג"א סי' תרס"ו סק"ב‪.‬‬

‫‪ „ÂÚÂ‬נ"ל דעשו חליצה לפוטרה כמו ביאה לכונסה‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬דבר ברור דמצות סוכה ליתא ע"י שליח וכ‬

‫דחליצה במקו ביאה היא‪ ,‬ומטע זה נ"ל‬ ‫הנחת תפילי ואפ"ה מהני תנאי‪ ,Ê‬ועל כרח‬
‫דלא מהני שליח בחליצה כש שאי אפשר ביאה ע"י‬ ‫צרי לומר דאפי' דבר שא"א לעשות ע"י שליח‬
‫שליח דלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב )פי' כי היכי‬ ‫ובגו הדבר לא היה מועיל תנאה‪ ,‬מ"מ אי באמת‬
‫דאמרינ כ לעני איסורא בכה"ג ה"ה לכל מילי‬ ‫אינו מתנה בגו הדבר אלא בכוונת קיו המצוה לזה‬
‫דמצוה או קני כה"ג לא שיי שליח דזה נהנה וזה‬ ‫מהני תנאה‪ ,‬ולקמ אי"ה ]להל ד"ה והנה בטע [ נדבר‬
‫יי"ח או קונה לא אמרינ ‪ ,‬ויש בזה אריכות ואי כא‬ ‫מטע הדבר‪ ,‬וא"כ קשה הכא למאי דקימ"ל מצוות‬
‫מקומו( וכי היכי דאי אפשר ביאה ע"י שליח ה"ה‬ ‫צריכות כוונה כמבואר למעיי בגו ההלכה ופסקו‬
‫חליצה דאתיא במקו ביאה‪ ,Ë‬אע"ג דאמרי' ר"פ‬ ‫בטוש"ע א"ח סי' )ס"א( ]ס' סעי' ד[‪ ,‬וקיי"ל נמי‬
‫הבע"י )נג‪ ,‬ב( דביאה לא בעי כוונה כלל וחליצה בעי‬

‫‪‡Ï‡ Ó"Ù Ôȇ˘ Ìȯ·„· Ï·‡ ,ÌȯÁ‡ È·‚Ï Ó"Ù ‰Ê· ˘È ¯ȷÁ ÌÚ ‰ ˙Ó Ì„‡˘ Ìȯ·„· ¯Ӈ Ìȇ ˙‰ ÈÏÏΠÌȇ ˙‰ ˙˘¯Ù „" ÚÏ .Ê‬‬

‫‪‰"„ ‡ , ˙·Â˙Î 'ÒÂ˙ ÔÈÈÚ .Է‡¯ È ·Â „‚ È ·„ Ìȇ ˙ ˙˘¯ÙÏ ÌÈÎȯˆ  ‡ Ôȇ ‰Ê·Â ‰ˆÂ¯˘ ÈÙÎ ˙ ˙‰Ï ÏÂÎÈ˘ ËÂ˘Ù ÂÓˆÚÏ‬‬

‫‪Ì˘˘ ‡Ï‡] ‰ˆÈ·„ ·"Ù ˙ÂÓÁÏÓ· Ô"·Ó¯‰ Ì˘· ‰Ê ˜ÂÏÈÁ ·˙΢ ÂÓˆÚ· Ò"˙Á‰Ï ÔÎ Ó"¢ .‚ 'ÈÒ Ë"ÂÈ ‚ ÂÚ·Â Ì˘ ‰ÓÏ˘ ˙„ÓÁ·Â ÂÊ È¯‰‬‬

‫‪ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â .‡ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˘„˜ È¯Ú˘ ¯ÙÒ· ˙ÒÙ„ ‰ Â˙·Â˘˙· [ÌȯÓ‡ ˘È Ì˘· · ,ÂΘ ·"· Ô"·Ó¯‰ 'ÈÁ· ÔÎ ‡ˆÓ ͇ ,¯Á‡ ¯·„ ·˙Î‬‬

‫·‪.‰Ê ÔÓÈÒÏ ÌÈÁÙÒ · Ò"‰ÂÒ‬‬
‫‪.Ó˜ 'ÈÒ ·"Á ˜"„‰Ó Ó"¢ ˙"¢ 'ÈÚ .ԇΠ ȷ¯Ï ÔÂÂÈÎ „È 'ÈÒ Á"‡ ‰ È· ȯӇ·Â .ËÒ˜ 'ÈÒ Ú"‰‡ ¯È‡Ó ˙È· ‰‡¯ .Á‬‬

‫‪.‡ ,‡Ï ÔÈÏÂÁ Ò"˙Á 'ÈÁ ÔÈÈÚ .·Ù˜ 'ÈÒ Á"‡ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏ ‰‡¯ .Ë‬‬