Page 290 - 5
P. 290
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק ב ˙·¢˙ ¯ÁÓ
לא נאסר מעול והוא מהתוס' )ע"ז לה ,א ד"ה חדא( ][¯ÓÂÓ Ì·È Ì˜ӷ ‡"Ú
והר" )ש ( ועמג"א רסי' תס"ח )סק"א( וא"כ לא שיי
הכא דבר שנאסר במני וזה נ"ל ברור בעזה"י. ‡ Íכל זה בע"א ביב דעלמא אבל בזקוקה למומר
‰ ‰Âבזיקת מומר מר יהודאי גאו סובר דאי לו ויד או"ה תקיפה על עצמ ואי בידינו לכופו
לא לחלו ולא ליב ואפשר שתשאר עגונה כל ימי
אחוה ואי זוקק ליבו כלל אפי' המיר אחר חייה ,בהא איכא לספוקי אי מהימ עד אחד ,ומקו
נישואי ,ורב שרירא גאו וסיעתו ס"ל לחלק בי היה הספק כיו דעכ"פ עד אחד נאמ להתירה ליב אע"ג
מומר בשעת נישואי להמיר אח"כ ,ובארתי בתשובה דמרחמה ליה ,א להתירה לעלמא פליגי משו
הראשונה טעמא דידהו כדכתב המרדכי שמא הרהר דגדולה שנאת השונאי מאהבת אוהבי ,כ"כ תוס'
תשובה בלבו וש בארה .Êוהנה זה נפקא ל מש"ס יבמות צ"ד ע"א ד"ה כי תיבעי' ל יע"ש ואיכא
קידושי מ"ט ע"ב המקדש ע"מ שאני צדיק אעפ"י לספוקי אי חשש עיגו של עצמה דומה לשנאת
שהוא רשע גמור חוששי לקידושי שמא הרהר השונאי או לא ,מ"מ כיו דרוב המו הפוסקי ס"ל
תשובה בלבו והנה א נתקדשה אשה בפני עדי להקל בע"א אפי' היכא דסניא ליה זולת הרא"ש
מומרי כזה פטרינ בלא גט ולא חיישינ שמא וטור ,עכ"פ נכו לומר בהא לא פליגי וחזי
הרהר תשובה כמ"ש ח"מ וב"ש סי' מ"ב סקכ"ב
דלעני תנאי קידושי התנה כ בפירוש ויש רגלי לאיצטרופי לקולא אחרת.
שהרהר להיות צדיק אבל סתמא דמילתא מוקמינ
אחזקה ולאו כל כמיניה לאפקועי אשה מחזקת פנויה ][̷ȉ ˙· ˙„Ú
לחוש לקידושי אלא אשה בחזקת פנויה והוא
בחזקת רשע ואי חוששי לקידושי כנלענ"ד הסברא ‰˙ÚÂנחזי אנ בעדות בת היב דהיא בכלל איבעי'
בזה ,וא"כ כיו דאי חוששי לקידושי עפ"י עדותו
מטע הנ"ל ה"ה אי לחוש לזיקתו דהרי בשעה הש"ס )יבמות קיז ,א( חמותה וה"ה חורגתה
שהמיר וכל זמ שעסק בזה לא הרהר תשובה ופקע הבאה לאחר מכא דסניא לה דעתידא למיכל
אחוה ויצאה אשה מחזקת זיקתו עד זמ מה אח"כ לגריסותא ובזו י"ל בזה"ז ג שנאת ג קנאת
שנוכל לספוקי אולי עכשיו הרהר תשובה וכשמת אבדה כיו שחולצי ,ומה תאמר במומר אי בידינו
הבעל ניחוש אולי המיתה הפיל האשה לפני בעל לכו ולחלו עכ"פ לא תיכול לגריסתה דאפי' יתרצו
תשובה ולזה נימא אוקי איתתא בחזקת שפקע ממנו ליבמה הוא בגיותו והיא ביהודתא מ"מ לא תפסיד
זיקת יבו ואוקי רשע בחזקת רשעתו ולא היה ל הבת כי מה יש לה עוד בבית אביה המומר לא
לחוש לזה .ומה שמ"מ חושש רבינו שרירא וסיעתו מדובשו ולא מעוקצו ואי כא בית מיחוש מעיקר
לזה היא חששא בעלמא כי ג בעד מומר חושש הדי ,א כיו דה' נשי נאסרו במני במתניתי ובעל
מהר"י מינ )סי' יא( להחמיר כמ"ש רמ"א ססי' מ"ב האיבעיא מסופק אי חמותה הבאה לאחר מכא וה"ה
והמעיי בפני יראה דלא כחלקת מחוקק ש חורגתה אי הוה בכלל איסור שנאסר במני או לא,
)סקי"ז( ,מ"מ אינו אלא חששא וספיקא בעלמא ולאותו הצד דהוה בכלל איסור המני שוב אי
להחמיר נגד ב' חזקות. להתיר כנ"ל.
ÔÂ„È ·Âשלפנינו שהמומר נעל ולא נודע מקומו ‡ ‡Ïדיש לומר ,בשלמא ע"א ביבמה א באנו
איה ואפשר שכבר מת ובשג שיצא קול להתיר מטע דבזה"ז חולצי נימא כיו דאז
שמת והיבמה אמרה ששמעה מע"א שמת ובתו נתפשט בכל העול שלא להאמי ע"א ביבמה אי
אמרה שמת אביה א"כ לכל הפחות ה"ל ספק מת היה שיי בזה נאסר במני לא היה רשאי להתיר,
ספק חי ,ואת"ל חי שמא עומד בהמרתו ולא שב אלא שכבר כתבנו בע"א ביבמה לא שיי זה מ"מ
בשעת מיתת אחיו מה תאמר ס"ס נגד חזקת חי ,הא בחמותה וחורגתה דלאחר מכא שיי כנ"ל ,משא"כ
לגבי ספק השני נמי איכא חזקה לקולא שעומד בבת מומר שג בימיה היה כ ,ומסתמא בכי האי
בחזקת מומר ואוקמי ספק מת לגבי חזקת מומר גוונא דלא שיי דאכלה לגריסתה לא גזרו מעול
ואיתרע ליה טובא ,ולכל הפחות ספק עצו הוא אי ולא נאסר במני דומה לגילוי שנאסר במני והותר
בזמנינו מפני שג בימיה במקו שלא היה נחשי
.Ì·ÈÈÏ ˜Â˜Ê  ȇ ¯ÓÂÓ„ Á"¯ ˙ËÈ˘ ‡È‰ Ô΄ ˙"¯ Ì˘· (ÂÙÂÒ·) ‰¯˙ 'ÈÒ Ê"‡ 'ÈÚ .„Ú 'ÈÒ ÏÈÚÏ ÔÈÈÚ .Ê