Page 290 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬
‫לא נאסר מעול והוא מהתוס' )ע"ז לה‪ ,‬א ד"ה חדא(‬
‫והר" )ש ( ועמג"א רסי' תס"ח )סק"א( וא"כ לא שיי‬
‫הכא דבר שנאסר במני וזה נ"ל ברור בעזה"י‪.‬‬
‫‪ ‰ ‰Â‬בזיקת מומר מר יהודאי גאו סובר דאי לו‬
‫לא לחלו ולא ליב ואפשר שתשאר עגונה כל ימי‬
‫אחוה ואי זוקק ליבו כלל אפי' המיר אחר‬
‫נישואי ‪ ,‬ורב שרירא גאו וסיעתו ס"ל לחלק בי היה‬
‫מומר בשעת נישואי להמיר אח"כ‪ ,‬ובארתי בתשובה‬
‫הראשונה טעמא דידהו כדכתב המרדכי שמא הרהר‬
‫תשובה בלבו וש בארה‪ .Ê‬והנה זה נפקא ל מש"ס‬
‫קידושי מ"ט ע"ב המקדש ע"מ שאני צדיק אעפ"י‬
‫שהוא רשע גמור חוששי לקידושי שמא הרהר‬
‫תשובה בלבו והנה א נתקדשה אשה בפני עדי‬
‫מומרי כזה פטרינ בלא גט ולא חיישינ שמא‬
‫הרהר תשובה כמ"ש ח"מ וב"ש סי' מ"ב סקכ"ב‬
‫דלעני תנאי קידושי התנה כ בפירוש ויש רגלי‬
‫שהרהר להיות צדיק אבל סתמא דמילתא מוקמינ‬
‫אחזקה ולאו כל כמיניה לאפקועי אשה מחזקת פנויה‬
‫לחוש לקידושי אלא אשה בחזקת פנויה והוא‬
‫בחזקת רשע ואי חוששי לקידושי כנלענ"ד הסברא‬
‫בזה‪ ,‬וא"כ כיו דאי חוששי לקידושי עפ"י עדותו‬
‫מטע הנ"ל ה"ה אי לחוש לזיקתו דהרי בשעה‬
‫שהמיר וכל זמ שעסק בזה לא הרהר תשובה ופקע‬
‫אחוה ויצאה אשה מחזקת זיקתו עד זמ מה אח"כ‬
‫שנוכל לספוקי אולי עכשיו הרהר תשובה וכשמת‬
‫הבעל ניחוש אולי המיתה הפיל האשה לפני בעל‬
‫תשובה ולזה נימא אוקי איתתא בחזקת שפקע ממנו‬
‫זיקת יבו ואוקי רשע בחזקת רשעתו ולא היה ל‬
‫לחוש לזה‪ .‬ומה שמ"מ חושש רבינו שרירא וסיעתו‬
‫לזה היא חששא בעלמא כי ג בעד מומר חושש‬
‫מהר"י מינ )סי' יא( להחמיר כמ"ש רמ"א ססי' מ"ב‬
‫והמעיי בפני יראה דלא כחלקת מחוקק ש‬
‫)סקי"ז(‪ ,‬מ"מ אינו אלא חששא וספיקא בעלמא‬
‫להחמיר נגד ב' חזקות‪.‬‬
‫‪ ÔÂ„È ·Â‬שלפנינו שהמומר נעל ולא נודע מקומו‬
‫איה ואפשר שכבר מת ובשג שיצא קול‬
‫שמת והיבמה אמרה ששמעה מע"א שמת ובתו‬
‫אמרה שמת אביה א"כ לכל הפחות ה"ל ספק מת‬
‫ספק חי‪ ,‬ואת"ל חי שמא עומד בהמרתו ולא שב‬
‫בשעת מיתת אחיו מה תאמר ס"ס נגד חזקת חי‪ ,‬הא‬
‫לגבי ספק השני נמי איכא חזקה לקולא שעומד‬
‫בחזקת מומר ואוקמי ספק מת לגבי חזקת מומר‬
‫ואיתרע ליה טובא‪ ,‬ולכל הפחות ספק עצו הוא אי‬
‫בזמנינו מפני שג בימיה במקו שלא היה נחשי‬
‫‪.Ì·ÈÈÏ ˜Â˜Ê  ȇ ¯ÓÂÓ„ Á"¯ ˙ËÈ˘ ‡È‰ Ô΄ ˙"¯ Ì˘· (ÂÙÂÒ·) ‰¯˙ 'ÈÒ Ê"‡ 'ÈÚ .„Ú 'ÈÒ ÏÈÚÏ ÔÈÈÚ .Ê‬‬
‫¯‪ÁÓ‬‬
‫]‪[¯ÓÂÓ Ì·È Ì˜ӷ ‡"Ú‬‬
‫‡‪ Í‬כל זה בע"א ביב דעלמא אבל בזקוקה למומר‬
‫ויד או"ה תקיפה על עצמ ואי בידינו לכופו‬
‫חייה‪ ,‬בהא איכא לספוקי אי מהימ עד אחד‪ ,‬ומקו‬
‫הספק כיו דעכ"פ עד אחד נאמ להתירה ליב אע"ג‬
‫דמרחמה ליה‪ ,‬א להתירה לעלמא פליגי משו‬
‫דגדולה שנאת השונאי מאהבת אוהבי ‪ ,‬כ"כ תוס'‬
‫יבמות צ"ד ע"א ד"ה כי תיבעי' ל יע"ש ואיכא‬
‫לספוקי אי חשש עיגו של עצמה דומה לשנאת‬
‫השונאי או לא‪ ,‬מ"מ כיו דרוב המו הפוסקי ס"ל‬
‫להקל בע"א אפי' היכא דסניא ליה זולת הרא"ש‬
‫וטור‪ ,‬עכ"פ נכו לומר בהא לא פליגי וחזי‬
‫לאיצטרופי לקולא אחרת‪.‬‬
‫]‪[̷ȉ ˙· ˙„Ú‬‬
‫‪ ‰˙ÚÂ‬נחזי אנ בעדות בת היב דהיא בכלל איבעי'‬
‫הש"ס )יבמות קיז‪ ,‬א( חמותה וה"ה חורגתה‬
‫הבאה לאחר מכא דסניא לה דעתידא למיכל‬
‫לגריסותא ובזו י"ל בזה"ז ג שנאת ג קנאת‬
‫אבדה כיו שחולצי ‪ ,‬ומה תאמר במומר אי בידינו‬
‫לכו ולחלו עכ"פ לא תיכול לגריסתה דאפי' יתרצו‬
‫ליבמה הוא בגיותו והיא ביהודתא מ"מ לא תפסיד‬
‫הבת כי מה יש לה עוד בבית אביה המומר לא‬
‫מדובשו ולא מעוקצו ואי כא בית מיחוש מעיקר‬
‫הדי ‪ ,‬א כיו דה' נשי נאסרו במני במתניתי ובעל‬
‫האיבעיא מסופק אי חמותה הבאה לאחר מכא וה"ה‬
‫חורגתה אי הוה בכלל איסור שנאסר במני או לא‪,‬‬
‫ולאותו הצד דהוה בכלל איסור המני שוב אי‬
‫להתיר כנ"ל‪.‬‬
‫‡‪ ‡Ï‬דיש לומר‪ ,‬בשלמא ע"א ביבמה א באנו‬
‫להתיר מטע דבזה"ז חולצי נימא כיו דאז‬
‫נתפשט בכל העול שלא להאמי ע"א ביבמה אי‬
‫היה שיי בזה נאסר במני לא היה רשאי להתיר‪,‬‬
‫אלא שכבר כתבנו בע"א ביבמה לא שיי זה מ"מ‬
‫בחמותה וחורגתה דלאחר מכא שיי כנ"ל‪ ,‬משא"כ‬
‫בבת מומר שג בימיה היה כ ‪ ,‬ומסתמא בכי האי‬
‫גוונא דלא שיי דאכלה לגריסתה לא גזרו מעול‬
‫ולא נאסר במני דומה לגילוי שנאסר במני והותר‬