Page 293 - 5
P. 293
Ì˙Áסימ צ ‡ ¯ ¯ÙÂÒ
בתרומה עומד על גביו אע"ג דכתיב איש אשר ידבנו זה ,אע"ג דמ"מ טובא מחמרינ בהחזרת הגט לשליח
לבו ,איכא למימר אי לאו קרא ה"א אפילו באי משו שנוגע לאישות ,מ"מ לא מקרי ההחזרה הזה
עע"ג מהני משו דמחשבתו ניכרת מתו מעשיו לכ ]לאפוקי[ חזקת א"א דלא להני ביה מגו .וכ צ"ל
מיעט רחמנא ,אבל על כל פני בצירו גדול עע"ג נמי בב"מ כ"ז ע"ב דבעינ אי סימני דאורייתא גבי
תהני הפרשת וכמו שהקשו תוס' בעצמ עמהרש"א, אבידה אי מהדרינ גט אשה בסימני וקשה מה עני
ומיירי שהגדול העע"ג אינו שלו ,וג לא נתמנה אהדורי גט אשה לסימני אבידה הת אי אד מוחזק
שליח ,דאל"ה דל קט מהכא הלא מ התורה ניטלת ביה דאבידה אי המוצא מקרי מוחזק מה שא"כ
במחשבה ,וכיו שהגדול מחשב על צד פלוני יהיה לאהדורי גט אשה ,בשלמא מה דפשיט הת מאי
תרומה א כ הקט לא מידי עביד אלא מעשה קו מעידי אלא על פרצו פני לק"מ ,דלמא משו
בעלמא ,אלא מיירי כנ"ל שהכרי של הקט וגדול חזקת איסור אשת איש די"ל דמשו חזקת דייקא
עע"ג ומלמדו אמאי לא יועיל כיו שמחשבתו ניכרת ומינסבא לא מקרי חזקת א"א ,וסברא זו כתבו תוס'
וכמ"ש תוס' ש י"ב ע"ב ד"ה מא תנא ,ועל זה יבמות ד פ"ח ע"ב אבל מגט קשה ,אע"כ צ"ל
תיר הירושלמי משו דכתיב ונחשב לכ ,פי' דוקא דעתה אי אנו דני על החזקה דסת אשה לאו לגרש
היכא שהמעשה עיקר ורק בעינ נמי כוונה נמצא בה גט קיימת ועדיי אפשר שתתבטל השליחות.
שהמחשבה טפילה להמעשה ש מועיל מחשבתו
ניכרת מתו מעשיו ,משא"כ בתרומה המחשבה עיקר „ÂÚÂגדולה מזה כתבו תוס' בחולי צ"ו ע"א ד"ה
ומחשבה אי לה לא נעשית המחשבה טפילה
פלניא בסו הדבור דמה שמחזירי שטר לא
להמעשה. מקרי מוציא ממו מחזקתו אע"ג דהלוה טוע וצווח,
כמבואר להדי' בב"מ ריש כ"ח ע"א גבי תכרי של
Â˙Âפרי מגט דהכא משמע היכי שמחשבתו ניכרת שטרות ואפ"ה מהדרינ ולא מקרי מוציא ממו
מחזקתו משו דעתה במה שמחזירי השטר אי אנו
מתו מעשיו מועיל אפי' בלא גדול עע"ג, מוציאי ממו מחזקתו רק גרמא בעלמא והה"נ בגט
דמשו"ה הוה קשיא ליה גבי תרומה דלמא אי לאו לשליח ומשו"ה אמרינ מגו גביה ,מ"מ מבואר חלוק
מיעוטא ה"א דלא בעינ אפי' עע"ג משו דמחשבתו בי כתיבת הגט לנתינתו דהכא סתמא לשמה קיימא.
ניכרת לא בעינ עומד על גביו ,וא"כ מ"ט צרי בגט
עע"ג הא מחשבתו ניכרת מתו מעשיו ,וזו היא ג"כ ]·[˙ÂÓ¯˙ ˘È¯ ÈÓÏ˘Â¯È· ¯Â‡È
קושית תוס' ש ,והתירו על זה אה"נ הוה מועיל
אי היה סתמא לגירושי קיימא ,פי' כמ"ש לעיל גבי „" ÚÏÂזהו כוונת הירושלמי ריש מס' תרומות
חליצה שהמעשה בעצמו הוא הגמר וש מועיל
מחשבתו ניכרת משא"כ בגט דמיירי מכתיבת הגט שהביאו תוס' בחולי י"ג ע"א )ד"ה תבעי(
שאי הכותב המגרש ואי זה גמר המעשה וסתמיה דקאי אחמשה לא יתרומו ,פרי הירושלמי ויוכיח
לאו לגירושי קיימא ,לכ בעינ עומד על גביו .ובגוי מעשה שלה על מחשבת ,ותי' ונחשב לכ את
אפי' עע"ג לא מהני ,ובחליצה בודאי היה מועיל שכתוב בו מחשבה אי מעשה מוכיח על מחשבתו,
חליצת מומר אי הוה דינא שיחלו לה .וזה ברור ופרי והרי גטי שאי כתוב בו מחשבה ומעשה
מוכיח על מחשבתו )כצ"ל( ובעינ פקח עומד על
לע"ד. גביו ,ותי' תמ זה כותב וזה מגרש הכא הוא החושב
הוא התור ,ונתקשו התוס' מאי קשיא מתרומה הא
][‰ˆÈÏÁ· ˙ÈÚËÂÓ ˙ ÂÂÎ רחמנא מיעט קט מכל איש ,ג מה ]ד[משני לחלק
בי גט לתרומה וכי מה היה קשה לו מגט על
˘"ÓÂעוד שצרי חקירת חכ אי טע הכוונה
התרומה.
משו כוונת מצוה ,וע"ז נתקשה מעלתו א"כ
הא ר"ל )פסחי קיד ,ב( ס"ל מצוות צריכות כוונה ][ÂÈ˘ÚÓ ÍÂ˙Ó ˙¯ÎÈ Â˙·˘ÁÓ˘ Ô˘ ‰˘ÚÓ
מ"ט מתיר חליצה מוטעת ,הא לא קשיא ולא מידי,
דאי זה עני למצוות צריכות כוונה ,דהרי זה האיש ‰ ‰Âספרי מפרשי הירושלמי אינ במחיצתי לעיי ,
מכוי לקיי מצות עשה של חליצה ,אלא שלא ידע
תכלית המצוה ,הוא סבור שתכלית המצוה היא אבל הנ"ל כ ,דהירושלמי גופיה הקשה
לכנוס אשה וטעה כי תכלית המצוה לפטרה ,והשתא קושיית תוס' ש בסו הדבור מ"ט לא מהני
