Page 302 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯‪Ò‬‬

‫לחוד א"כ רוב הפוסקי מתנגדי ואפי' לא יהיה רוב‬ ‫הראשוני ולא מגז"ה דגבי עדי ‪ ,‬דהא לא מתורת‬
‫בני ומני מ"מ עיקר ס"ס הוא בעני מטע הסברות‬ ‫עדות מהימ ‪ ,‬אלא מההכרח שאנו מכריחי שכל‬
‫ר"ל יש ב' סברות להקל נגד סברא אחד להחמיר‬ ‫שבידו מה לו לשקר וההכרח הזה הוה כמו עדות או‬
‫והכא איכא ג' סברות להחמיר וסברא אחת להקל‬ ‫חזקה כדאיתא בקידושי ס"ד ע"ב הנ"ל אי יכול‬
‫וקשה לעשות מזה ס"ס אדרבא ס"ס להחמיר יש‪,‬‬
‫דלמא אי לו תקנה ואת"ל יש לו דלמא בתר דידיה‬ ‫בפטומי מיליו להכזיב ההכרח ההוא‪.‬‬

‫אזלינ ‪.‬‬ ‫]‪[˜Â˘Ï ‰Ó·È ¯ÂÒȇ ¯È˙‰Ï Ò"Ò‬‬

‫]‪[Ï‚¯ ¯Ëȇ ˙‰Ó‬‬ ‫‪ ˘"ÓÂ‬מו"ח הגאו דלכאורה ס"ס לא יועיל היכי‬

‫‡‪ Ì Ó‬חזי לאיצטרופי דברי הגאו מה' זלמ עמרי‬ ‫דאתחזק יבמה לשוק‪ ,‬כבר כתבתי לעיל‬
‫דכבר איתרע חזקה ע"י שחלצה לפנינו ועדי ממ"ש‬
‫זצ"ל בספרו ששה זרעוני ערוגה )סי' ב( דכתב‬ ‫תוס' בכתובות כ"ג ע"א ד"ה תרוויהו וכו' דכיו‬
‫הכרחי גדולי שאי אטר ברגל במוב שעוקר רגל‬ ‫דודאי זרק לה קידושי וכו' יע"ש‪ .‬ותלי קצת‬
‫שמאל תחלה דלא איכפת ל כלל בהא‪ ,‬רק אטר הוא‬ ‫בפלוגתת רש"י ותוס' עירובי ל"ה ע"ב ד"ה אמר ר'‬
‫לשו אוט בכח האבר ההוא כאטר יד שנחלשה‬ ‫ירמיה וכו' אי מוקי' אחזקת ביתו אעפ"י שהניח‬
‫ימינו‪ ,‬וה"נ נחלש כח רגל ימינו ואינו יכול לפסוע‬ ‫עירוב יע"ש‪ .‬ואולי י"ל הת בעירוב שאני דלאו‬
‫כדר הילו בני אד שיש בי פסיעה לפסיעה‬ ‫מטע שהרי עירוב לפנינו איתרע חזקה קמייתא אלא‬
‫כשיעור פסיעה‪ ,‬אבל הוא חלוש וגורר רגלו הימיני‬ ‫הת אפי' אי ודאי לא קנה העירוב עכ"פ חזקת ביתו‬
‫בתר השמאלי כהילו הזקני ותשושי כח שמניח‬ ‫עבר שיהיב דעתו לדור ש ונמצא קרח מכא ומכא ‪.‬‬
‫רגלו על האר ואח"כ מגיע רגלו השני למקו‬
‫הראשו ‪ ,‬ואח"כ חוזר ומגביה זה וגורר זה אחריו‬ ‫]‪[‡¯ÂÒȇ ˜ÊÁ˙‡· ÔÈ„ ˜ÒÙ„ Ò"Ò‬‬
‫יע"ש שהנראה שכיו האמת‪ .Ê‬וא כי חלילה לעשות‬
‫מעשה‪ ,‬אבל עכ"פ חזי לאיצטרופי לס"ס דאפשר‬ ‫‪ ˘"ÓÂ‬מו"ח הגאו נ"י דעכ"פ הוה ס"ס דאולי‬
‫דכל הפוסקי ס"ל הכי‪ ,‬ואי כא בנידו שלפנינו‬
‫איטר כלל‪ ,‬וספק זה עדי יותר דה"ל כעי ספק‬ ‫הלכה דאיטר חול בימי דעלמא ואת"ל‬
‫ביאה טהור דדלמא לא עייל כלל‪ ,‬וה"נ אי כא איטר‬ ‫הוא בכלל איבעי' דש"ס פג"ה )צב‪ ,‬ב( בכ ועגיל אי‬
‫כלל ואפי' ישנו איטר דלמא בתר דעלמא אזלינ או‬ ‫בתר דידיה או בתר מיניה אזלינ ‪ ,‬מ"מ האיבעיא לא‬
‫מטע דומיא דאז או מטע האיבעיא דש"ס ויכול‬ ‫איפשטא וה"ל ס"ס‪ ,‬ובס"ס דפסק די מועיל אפי'‬
‫להתהפ וג אי ש אונס חד ויש לסמו ג על‬ ‫באתחזק איסורא כמ"ש מ"ל פ"ב מטומאת צרעת‬
‫הל' א'‪ .‬וכתב מו"ח הגאו נ"י שזהו כוונת הריא"ז‬
‫זה‪.‬‬ ‫שבש"ג חולי רס"ט ע"א )יג‪ ,‬א בדפי הרי" דפוס וילנא(‬
‫ודלא כהבנת תשובות משאת בנימי סי' נ'‪ .‬פירושו‬
‫]‡‪[Ú˘¯ ÂÓˆÚ ÌÈ˘Ó Ì„‡ ÔÈ‬‬ ‫בהריא"ז נראה אמתי בלי ספק‪ ,‬א מה שנוגע מזה‬
‫לנידו שלפנינו צ"ע א נסמו על ס"ס זה‪ ,‬דהא ד'‬
‫‪ ˘"ÓÂ‬מו"ח הגנ"י דג יש לדו דאי אד משי‬ ‫דיעות יש בכא ‡' הרשב"א והר" פג"ה דתלי‬
‫באיבעיא דש"ס ולא איפשטא וחול בשתי רגליו‬
‫עצמו רשע דנוטל ממו שלא כדי עכ"ל‬ ‫מספק וכ במרדכי )יבמות סי' נב(‪ '· .‬דעת סמ"ג )עשי‬
‫הזהב‪ .‬יש להוסי באשר נטל שכרו כפועל ועליו‬ ‫נ"ב( וסמ"ק )סי' קפה( והתרומה )סי' קלג( דחול בימי‬
‫להשלי פעולתו שוב אינו נאמ שלא עשה פעולתו‬ ‫דעלמא דומיא דאז דמצורע‪ '‚ .‬דעת הטור )סי' קסט(‬
‫כראוי א לא אמרו בפע ראשו שמצאו כמו‬ ‫בתר דידיה אזלינ כתפילי ‪ '„ .‬דעת רמב" )חולי צב‪,‬‬
‫שהסביר הר" בקידושי ד רל"ח ע"ב‪ ,Á‬ורמז‬ ‫ב( אי לו תקנה )ככה( ]ל[איטר‪ ,Â‬והשתא בשלמא‬
‫הש" י"ד סי' קכ"ז סק"ב‪ .‬אלא א אפשר להוציא‬ ‫מה שאנו נוהגי לחלו בשתיה וכמ"ש בד"מ סי'‬
‫ממנו ממו שנטל שלא ביושר בדינא ודיינא יש לדו‬ ‫קס"ט אות כ"ד ובש"ע סמכינ ארובא ולא חיישינ‬
‫ולומר מתו שנאמ להפסיד שכרו נאמ להפסיד‬ ‫לרמב" נגד רוב הפוסקי אבל לחלו בימי דעלמא‬
‫החליצה‪ ,‬אולי אי זה הפסד שכר שהרי א יוציא‬

‫‪.‰ ˜ 'ÈÒ Ú"‰‡ ˙"È·Â ˙"¢ ‡Ú 'ÈÒ ÏÈÚÏ ÔÈÈÚ .‡ ,„˜ ˙ÂÓ·ÈÏ 'ÈÁ· Ô"·Ó¯‰ Î"Π.Â‬‬
‫‪.ÂÓÚ ÌÈÎ҉ (‡Ú 'ÓÚ ‚"Á ¯Â‡Ó‰ ÔÂÎÓ ˙¯Â„‰Ó·) ‚Ó 'ÈÒ ˙"‰Ó ‰·Â˘˙· ‡"Ú¯ Âȯ·„ ‡È·‰ ÔΠ.Ê‬‬

‫‪.‡ ÏÈ ÒÂÙ„ Û"ȯ‰ ÈÙ„· ‡"Ú ËÎ Û„ .Á‬‬