Page 359 - 5
P. 359
Ì˙Áסימ קטו ÊÈ˘ ¯ÙÂÒ
שמעיד שנתקדשה בפני אחרי והלכו למדינת הי מה לי לאפוקי הא ילפינ דבר ]דבר[ מממו ,וכל
וא הוא לא יעיד מי יעיד ,בזה פסול הוא דחשדי' שאינו כשר לממו אינו כשר לערוה.
לנוגע דניחא ליה דתהוי פנויה ,או מי גנובי
ימתקו ,אבל הבעל שרוצה לגרש אשתו ומזמי את È"ÙÚ‡Âשנראה כ פשוט מסברא אביא ראיה מש"ס
זה להיות עד בדבר ,אי כא צד נגיעה דכמה עדי
ימצא בלעדיו ,וכ לעיולא כששניה רוצי דקידושי ס"ה ע"ב מתיב רב אחדבוי בר
בקידושי מה איכפת ליה א הוא לא יעיד יבואו אמי וכו' היכי דמי וכו' יע"ש .ומאי קושיי לימא
אחרי ויעידו ,ולר"נ דלא פסל אלא משו נגיעה דאיכא תרי סהדי להאי ולהאי א הני סהדי באו על
והכא ליכא נגיעה כשר דלכ פירש"י להעיד שמת הערוה ,דלרב ששת דקיי"ל כוותי' להרי" ורמב"
בעלה או נתגרשה אבל להיות עד קידושי או עד פסולי מ התורה לממו להעיד על החבילה
גירושי לא יודה רב נחמ ותליא בפלוגתת רב נחמ וכשרי )לעלמא( ]לעיולא[ וצריכה שני גטי ,אע"כ
ורב ששת ולרש"י ורא"ש דהלכה כרב נחמ כשר. דזה א"א שיהיו פסולי לממו וכשרי לעיולא,
ולק"מ אבעל העיטור דאע"ג דגרס בש"ס דיל דלר"נ
ÈχÂי"ל דג הרי" ס"ל סברא זו ומש"ה כתב כשר לעיולא מ"מ למאי דפסק כרב ששת י"ל אפי'
דפלוגתתיה לעני איסורא איתשל היינו פסולי עדות דרבנ אי חוששי' לקדושיו.
להזמינו לעד קידושי וגירושי לקדש לפניו או
להחתימו בגט דזה לא מקרי אפוקי ועיולא אע"ג ‡ ‡Ïלפ"ז למ"ש מהרמ"פ בש תשו' רש"י דלדינא
דאיכא למימר נמי לעני ממונא איתשל והלכה כר"נ,
מ"מ כיו דאיכא למימר לעני איסורא איתשל וכנ"ל כשר לעיולא ,צ"ל דרש"י פסק כר"נ אפי' למה
והלכה כר"ש אזלינ לחומרא ועיי' מ"ש הרא"ש פ"ג שפירש"י הסוגיא בבא על הערוה ממש אפ"ה כשר
דב"ק סי' ד' גבי נגח ט"ו בחדש זה ,מיהו לא יצדק לעדות ודלא כהרב"י במשמעות רש"י הנ"ל ,וצרי
על זה לישנא מודה ר"נ לעדות אשה הא מיירי לומר הא דכ' הרב"י במ"ש רש"י טעמא דר"נ משו
דרשע דחמס בעינ ,י"ל ס"ל לרש"י דוקא אוכל נבלה
פלוגתיה בעדות אשה. או עובר שו עברה להכעיס הוא פסול משו רשע
ואפי' איננו חמס ,אבל העובר עברה להנאה איננו
Î"Úנ"ל דהרי" מפרש ליה לעני קרב שבועת רשע כי יצרו תקפו ולא מיפסל אלא משו דחשדינ
דמשו הנאתו יעיד נמי שקר ובעי' דוקא הנאה דחמס
עדות דא פסולי ה פטורי מקרב שבועה. )ועיי' תוס' יבמות כ"ה ע"ב ]ד"ה ואי [( .ומשו"ה
וי"ל ע"ד פלפול קצת במ"ש רא"ש )סנהדרי פ"ג סי' פירש"י לקמ )כז ,א ד"ה ה"ג( גבי אוכל נבלה לתיאבו
יג( דמדשקיל רבא ור"פ אליבא דר"נ ש"מ הלכה משו הנאת ממו שקונה בזול ומשמע האוכל איסור
כותיה ,היינו לשיטת הרי" דס"ל דפלוגתא מיירי להנאת גופו לא מיפסל לעדות ממו ואפי' אביי מודה
בבא על ערוה ממש והוה פסול מדאוריי' ופטור בזה דכל שעושה להנאת יצרו הנאה דחמס בעינ ,
מקרב שבועות העדות וא"כ שפיר י"ל מדשקיל ר"פ וא"כ אע"ג דקי"ל כאביי באוכל נבלה להכעיס מ"מ
ורבינא אליבא דר"נ ש"מ קי להו להני אמוראי אפשר דבא על הערוה כשר לעדות ממו כרב נחמ
דהלכה כר"נ בהא ,א"נ קי להו דלדיני ממונות
איתשל וממילא הלכה כר"נ בדינא וקשה אהרי" , בדינא.
אבל לשיטות הרא"ש והרז"ה )סנהדרי ש ( דבחשוד
בעלמא מיירי דבבא ממש על הערוה לא הוי פליג ]˜„[˙Âȯډ ÏÚ ÌÈ„Â˘Á‰ ÌÈ„Ú È Ù· ÔÈ˘Â
ר"נ ולא מיירי אלא בחשוד דפסול מדרבנ א"כ י"ל
ר"פ לטעמי' דס"ל בשבועות העדות ל"א ע"א ‰ ‰Âעצי ארזי הנ"ל העלה להעיטור כרש"י
לאפוקי מל אבל משחק בקוביה חייב קרב שבועה
א"כ לא הו"מ לאוקמא פלוגתי' לעני איסורא דהרי לעיולא היינו להעיד שכבר נתקדשה בפני
עכ"פ חייב קרב וע"כ לעני דינא איתשל והלכה עדי כשרי אבל א נתקדשה לפני עדי החשודי
כר"נ ומשו"ה שקיל וטרי אליביה ,ורבא ורבינא נמי על הערוה אפי' באיסור דרבנ אי חוששי לקדושיו.
ס"ל כר"פ בהא ,אבל למאי דקיי"ל לדינא כראב"י הנה לפי מה שישבנו לעיל סתירת העיטור אי אנו
ש דמשחק בקוביה פטור מקרב שבועה וא כ צריכי לסברתו ,וג נלע"ד בהפו משמע מלשו
שפיר י"ל לעני איסורא איתשיל והלכה כרב ששת, רש"י שכתב לאפוקי שמת בעלה או שנתגרשה,
מיהו י"ל אי לאו דקי להו להני אמוראי דהלכה משמע דוקא בכי האי גוני שמעיד שמת בעלה וא
הוא לא יעיד מי יתירה לעלמא ,והה"נ לעיולא
