Page 360 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‪ÁÈ‬‬

‫הוא מקרב שבועה‪ ,‬א · א ראה חברו שגזל או‬ ‫כר"נ הוה מוקי פלוגתי' לעני עדי קידושי וא"נ‬
‫עבר עבירה‪ ,‬ואז לא היינו סומכי על הרהור או אפי'‬ ‫לחתו על הגט וכמ"ש לעיל אע"כ הלכה כרב נחמ ‪.‬‬
‫על וידוי פה שהתודה בתו הבאי בשעת סידור‬
‫הגט‪ ,‬דאע"ג דלע"ד דמעיקר הדי כל בעלי עבירה‬ ‫]‪[‰Â¯Ú‰ ÏÚ ‡·˘ ‰„ÂÓ‬‬
‫מכיו )שהרהור( ]שהרהרו[ בתשובה נעשו צדיקי‬
‫גמורי וכשרי קמי שמיא לכל מילי‪ ,‬רק לב"ד אינו‬ ‫‪ È˙ȇ¯Â‬למו' הגאו זצ"ל בקונטרס אחרו לספר‬
‫מבורר מחשבות אד ותחבולותיו ולא מתכשר עד‬
‫שיבורר לפנינו תשובתו בלי רמיה וכבר כ' בזה‬ ‫המקנה בא"ע סי' מ"ב סעי' ה' ד"ה ועיי'‬
‫בתשו' מהר"מ לובלי סו סי' פ' שהזכיר מעלתו‪.‬‬ ‫בב"ש וכו' כתב בפשיטות דלמאי דפסק הרא"ש‬
‫כר"נ דחשוד כשר מיירי אפי' מודה בעצמו שבא על‬
‫‪ 'ÈÚÈÂ‬דברי מהרי"ק )שרש לג( דמייתי ב"י בי"ד סס"י‬ ‫הערוה ממש מ"מ לא מיפסל )וע"ש לדעת הרי"‬
‫אפי' איכא עדי שראו כדר המנאפי רק לא ראו‬
‫א' ובש" ש )סקמ"א(‪ ,‬ואבאר כונתו‪ ,‬דודאי‬ ‫שהכניס כמכחול והוא אומר שהכניס כמכחול לא‬
‫אי לאו ]ד[חזר בו עד אחד ועומד בדבורו ששחט‬ ‫מיפסל לר"נ(‪ ,‬ור"ש לא פליג אלא משו דאיכא עד‬
‫שלא כהוג ‪ ,‬דהשתא לאו מטע שויא נפשיה חתיכה‬ ‫]ד[חשוד ומיפסל אפי' בלא הודאת פיו אבל בהודאת‬
‫דאיסורא אתאי עלה‪ ,‬אלא מטע עדות וברור גמור‬
‫דלגביה עצמו שראהו שוחט שלא כהוג לא תהא‬ ‫פיו לחוד לא מיפסל‪.‬‬
‫שמיעה גדולה מראיה‪ ,‬ואלו ראו ב' עדי ששחט‬
‫שלא כהוג מיפסל מ התורה עד שיבורר לפנינו‬ ‫]‪[‰Ú·˘ Ô·¯˜ ÔÈ ÚÏ „¢Á‬‬
‫שיצא מחזקת רשעתו‪ ,‬ולא סמכינ על אולי הרהר‬
‫תשובה‪ ,‬וה"נ לגבי דנפשיה‪ ,‬ובהא לא יאמר מהרי"ק‬ ‫‪ Ï" ‰ÏÂ‬יש להביא קצת ראי' דאפי' עביד כמודה‬
‫שהעד עצמו מותר לאכול משחיטתו‪ ,‬א מיירי שהעד‬
‫חוזר מדבריו הראשוני ולא יהיב אמתלא‪ ,‬דבכי האי‬ ‫ועוזב על דר תשובה נמי לא משי עצמו‬
‫גוני מדינא לא מיתסר אלא מטע דשויא אנפשיה‬ ‫רשע‪ ,‬דהרי לרי" לעני איסורא איתשיל‪ ,‬ולהרא"ש‬
‫חתיכה דאיסורא‪ ,‬וא"כ בשלמא בשחיטה הראשונה‬ ‫נמי פלוגתי' לעני איסורא נמי קאי‪ ,‬ואיסורא היינו‬
‫אסרה אנפשיה אבל השוחט לא נפסל לחלוטי דהרי‬ ‫לחייבו קרב שבועה‪ ,‬שר"נ מחייבו בקרב אע"ג‬
‫אפי' לפי' דבורו של אז היה די בלבישת שחורי וזה‬ ‫שהוא לא רצה להעיד מפני החשד שחשדוהו‪,‬‬
‫לברר לנו תשובתו באמת‪ ,‬אבל קמי שמיה סגיא‬ ‫ומשמע שהוא מודה שהחשד אמת ולא רצה להיות‬
‫במחשבת השוחט לחוד‪ ,‬וא"כ השחיטה ששוחט‬ ‫עד‪ ,‬ועתה אינו רוצה להביא חולי בעזרה‪ ,‬מ"מ‬
‫עתה בזו רגע אעפ"י שאי זמ בי שחיטה ראשונה‬ ‫מחייבו ר"נ קרב שבועה‪ ,‬ורב ששת לא פליג אלא‬
‫לשניה בכדי לבישת שחורי וכו'‪ ,‬מ"מ הרי אפשר‬ ‫מפני שיש כא עדי חשד‪ ,‬אבל משו הודאת עצמו‬
‫שהרהר תשובה ובזה היה די קמי שמיא ולפנינו הלא‬ ‫לחוד לא מפטר מקרב שבועה‪ .‬ויש לדחות ראיה זו‬
‫לא אתחזק‪ ,‬נמצא שלא עשה את שחיטתו של זה‬
‫חתיכה דאיסורא ומשו"ה מותר לאכול‪ ,‬אבל בודאי‬ ‫ועיי' ח"מ רס"י ל"ד ובש" ש סק"ג‪.‬‬
‫]כש[אי העד חוזר בו ועומד בדבורו ששחט שלא‬
‫כהוג ‪ ,‬נהי דאי אנו מאמיני לפסול על פי ע"א‪,‬‬ ‫]‪„¢Á ¯ȷÁ˘ ‰ ÚË· ‰Ú·˘ Ô·¯˜ ¯ÂËÙ‬‬
‫מ"מ הוא שרואה שוחט שלא כהוג לא מהני הרהור‬ ‫·‪[‰¯È·Ú‬‬
‫תשובה שבלבו של זה‚‪ .‬ואע"ג שכתבתי לעיל‬
‫דאעפ"י שראה אותו עובר עבירה חייב קרב שבועה‬ ‫‪ ˘ÈÂ‬לעיי א"כ כל עד יכול לפטור עצמו מקרב‬
‫א אינו מצטר עמו להעיד דתלינ בהרהור הת‬
‫לצר עמו בעדות שהוא בעצמו יודע שהעדות אמת‬ ‫שבועה ולומר ידעתי בחבירי שהוא חשוד‬
‫וכמה כרכורי כרכר הש" סי' ל"ד סק"ג להסביר‬ ‫בעבירה ולא רציתי להצטר עמו‪ ,‬והנלע"ד מזה‬
‫העני ע"כ מצטר עמו להעיד אבל לא בגוני אחריני‪.‬‬ ‫דדקדקו לומר )שבועות ל‪ ,‬ב( היודע בחברו שהוא גזל‬
‫ולא אמר שגזל‪ ,‬משמע דוקא שיודע בחברו שעודנו‬
‫גזל ולא הוציא הגזילה מתחת ידו‪ ,‬ואה"נ א יברר‬
‫זה בב"ד שדבר פלוני היה גזול בידו של זה פטור‬

‫·‪.‡È 'ÈÒ „"¯ÂÈÁ· ÏÈÚÏ Ì‚ ‰‡¯Â .ԇΠÂȯ·„ ÔÈ·‰Ï Ô˙È Ì˘ Î"˘Ó È"ÙÚ ¯Ó‡ ‰"„ ‡ ,Ë ˙·Â˙Î Ò"˙Á 'ÈÁ· ÔÈÂÚÈ .‬‬
‫‚‪.ÁÚ 'ÈÒ ‡"Á· ÏÈÚÏ ‰Ê ÈÙÏ ‰ ‰ ‰"„ ‡È˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ Ì‚ ˜"ȯ‰Ó ȯ·„· „ÂÚ ‰‡¯Â .‬‬