Page 122 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫קכב‬

‫איסור שימוש בבעלי חיים וגם על תחומין‪ ,‬משא"כ אם ילך ברגליו לא יעבור‬
‫רק על תחומין‪ ,‬ולבד כל אלה מצוי ע"י הישיבה בקרון לעבור על איסור מחמר‪.‬‬

‫ובמקום סכנה הכל שרי‪{ .‬ס"ק י}‪.‬‬

‫סעיף ג‬

‫ג[ חרש שוטה וקטן‪:‬‬
‫א‪ .‬יש עמו חמור וחש"ו ‪ -‬יניחנו על החמור‪ ,‬ולא יתננו לאחד מאלו (שו"ע)‪ .‬שהן בני‬

‫אדם כמותו ואתי לאחלופי באדם אחר המחוייב במצות‪{ .‬ס"ק יא}‪.‬‬

‫סעיף ד‬
‫ב‪ .‬היה עמו חרש ושוטה ‪ -‬יתננו לשוטה‪ ,‬לפי שאין בו דעת כלל (שו"ע)‪ ,‬אבל חרש‬

‫דעתא קלישתא אית ליה‪{ .‬ס"ק יב}‪.‬‬

‫סעיף ה‬
‫ג‪ .‬שוטה וקטן ‪ -‬יתננו לשוטה‪ ,‬שהקטן יבוא לכלל דעת (שו"ע)‪.‬‬
‫ד‪ .‬חרש וקטן ‪ -‬יתננו למי שירצה (שו"ע)‪[ .‬דכל אחד יש לו מעלה בפני עצמו וכנ"ל‪{ .‬ס"ק יג}]‪.‬‬
‫ה‪ .‬בבנו ‪ -‬יראה דהיינו דוקא שאינו בנו‪ ,‬אבל בנו קטן שהוא בר חינוך מדרבנן‪ ,‬יתננו‬
‫לחרש ושוטה‪ .‬ואפשר אפילו אם החרש ושוטה הוא בנו‪ ,‬שאינם בר חנוך כמו‬

‫קטן‪{ .‬ד"ה יתננו}‪.‬‬

‫סעיף ו‬
‫ו‪ .‬שהחש"ו לא יעשו איסור דאורייתא על ידו‪( :‬א) האם יש להזהר ומ"ט ‪ -‬יש אומרים‬
‫שכשנותנו לאחד מאלו מניחו עליו כשהוא מהלך ונוטלו ממנו כשהוא עומד‬
‫(שו"ע)‪ .‬כדי שלא יעשו החש"ו איסור דאורייתא על ידו‪ .‬ואע"פ שאינו מצווה על‬

‫שביתתם כמו בבהמה‪ ,‬מ"מ הרי אסור להאכילם איסור בידים‪{ .‬ס"ק יד}‪.‬‬
‫(ב) כשנותן להם מבעוד יום ‪ -‬מותר בכל ענין (רמ"א)‪ .‬דאז אינו נקרא זה מאכיל‬
‫בידים‪ ,‬כיון דעתה עדיין לית ביה איסורא‪ ,‬ומה שיעמוד החש"ו אחר שחשכה‬
‫ואחר כך חוזר ועוקר רגליו‪ ,‬הלא מעצמו עושה זה וא"צ למחות בידו כשעושה‬
‫איסור‪ ,‬ע"כ אין צריך ליטול הכיס מעליו כשעומד‪ ,‬אבל בבהמה שהוא מצווה על‬
‫שביתת בהמתו וגם שהוא מחמר אחריה‪ ,‬ע"כ אף שהניח עליה מבע"י חייב ליטול‬