Page 250 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫רנ‬

‫של מצוה שאז היא צריכה להסירם מעליה ודילמא אתיא אח"כ לאתויי‪{ .‬ד"ה כל‬
‫היוצא}‪.‬‬

‫ג‪ .‬דבר שאינו עשוי למלבוש גמור‪ ,‬אלא לאצולי טינוף‪ ,‬מהו ‪ -‬כגון שמנחת מלמעלה‬
‫חתיכת בגד על צעיפה שלא יתטנף מפני הגשמים‪ ,‬מקרי משא‪{ .‬ד"ה כל היוצא}‪.‬‬

‫ד‪ .‬מלבוש גמור‪ ,‬אך עשוי להציל מן הגשמים‪ ,‬מה גדרו ‪ -‬מקרי מלבוש ולא משא‪{ .‬ד"ה‬
‫כל היוצא}‪.‬‬

‫ה‪ .‬תכשיט גמור שנשאו בידו‪ ,‬מה נקרא ומה דינו ‪ -‬אף שהוא תכשיט גמור‪ ,‬אם נושאו‬
‫בידו מקרי משוי ודרך הוצאה‪ ,‬וחייב עליה‪{ .‬ד"ה כל היוצא}‪.‬‬

‫ו‪ .‬שכח דבר אצלו והוציאו בשוגג לרה"ר‪ ,‬מה דינו‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬אינו חייב עליה‪ ,‬דמלאכת‬
‫מחשבת אסרה תורה דהיינו שמוציאו בכונה אלא שאינו יודע שהיום שבת או‬

‫שמלאכה זו אסורה‪{ .‬ס"ק יט}‪.‬‬

‫ב[ דילמא אתי לאתויי‪:‬‬
‫א‪ .‬איש בתפילין‪ ,‬מה הדין‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬לא יצא בתפלין מפני שצריך להסירם כשיכנס‬
‫לביה"כ (שו"ע)‪ ,‬והיינו דילמא אתי לאתויי ד"א‪ .‬ומשמע דבלאו האי טעמא לא‬
‫היה אסור לצאת בהם‪ ,‬אף דקיי"ל שבת לאו זמן תפלין‪ ,‬מפני שהם דרך מלבוש‪.‬‬

‫{ס"ק כז ואות כג}‪.‬‬
‫ב‪ .‬במנעל גדול‪ ,‬מה הדין‪ ,‬ומדוע ‪ -‬לא יצא אדם קטן במנעל גדול דלמא נפיל ואתי‬

‫לאתויי (שו"ע)‪.‬‬
‫ג‪ .‬במנעל אחד‪ ,‬מה הדין‪ ,‬ומדוע ‪ -‬לא יצא במנעל אחד אם אין לו מכה ברגלו‪ ,‬דלמא‬
‫מחייכי עליה ואתי לאתויי‪ ,‬אבל אם יש לו מכה ברגלו יצא באותו שאין בו מכה‬
‫(שו"ע)‪ .‬משום דתו לא מחייכי עליה‪ .‬דידעי שאי אפשר לו לנעול המנעל בהרגל‬
‫שבה המכה‪ ,‬דמכתו מוכחת עליו‪ .‬וזהו דעת חייא בר רב שם בגמרא‪ ,‬אבל רב‬
‫הונא ס"ל שם איפכא דנפק דוקא באותו שיש בה מכה‪ .‬והנה דעת המחבר הוא‬
‫דעת הר"ח והרי"ף והרמב"ם והרא"ש שפסקו כחייא בר רב‪ ,‬אבל הרז"ה ותשובת‬
‫מהר"ם פסקו כרב הונא‪ ,‬והסכימו הרבה אחרונים דנכון להחמיר שלא לצאת‬
‫לעולם במנעל אחד אפילו יש ברגלו מכה בין על אותה הרגל ובין על הרגל האחרת‪,‬‬
‫ומוטב לילך יחף כשאינו יכול לנעול שניהם‪[ ,‬ואף דיש מחמירין שלא לילך יחף בשבת‬
‫וכדלקמן בסעיף ט"ז כאן שא"א בענין אחר מותר]‪ .‬ומ"מ בדידן שאין לנו ר"ה גמורה‬