Page 252 - IYUN
P. 252
עיון ההלכה רנב
(ב) באיש -לא יצא בטבעת שאין עליה חותם (שו"ע) ,דהוי רק תכשיט לאשה,
אבל לאיש הוי משוי .ומקרי דרך הוצאה על אצבעו{ .ס"ק לה}.
(ג) כהיום שדרך אנשים לצאת בחול בטבעת שאין עליה חותם ,מה הדין ,ומדוע -
הוא בכלל תכשיט ופטור אבל אסור{ .ד"ה ואם יצא חייב}.
ב .טבעת שיש עליה חותם( :א) מה דינה ,ומ"ט -לרש"י פטור ,אבל אסור מדרבנן,
דילמא שליף ומחוי ואתי לאתויי ,ולר"ת ולהרמב"ם מותר דאינו תכשיט אלא
לאיש ובאיש לא גזרינן ,אבל דבר שהוא תכשיט לאיש ולאשה לא פלוג רבנן
ואסרוהו גם באיש {שו"ע וס"ק לו-לז}.
(ב) איך ראוי לנהוג -כתב הרמב"ם ,שאף דמדינא מותר לאיש לצאת בטבעת
שיש עליה חותם ,נהגו העם שלא לצאת בטבעת .ורע"א כתב דבעל נפש יחוש
לעצמו שלא לצאת בטבעת כלל{ .ס"ק לח ואות לג}.
(ג) מה דין המוציא טבעת בידו ממש -אפילו יש עליו חותם חייב {ס"ק לד}.
סעיף י
(ד) מה נקרא טבעת שיש עליה חותם -אלא אם חקוקים בה אותיות או צורות
(שו"ע) ,דיכול לחתום בה אגרות .וה"ה אם האותיות על הטבעות בולטות[ .וי"א
דבזה דווקא בצורות שמותר לחתום בהם]{ .ס"ק לט-מ ואות לד}.
סעיף יא
ה[ דבר העשוי לתכשיט ולהשתמש בו:
א .מפתח :מה הדין ,ומה הטעם( :א) מפתח של כסף -מפתחות נאות של כסף
כמין תכשיט[ ,אפילו אם כונתו עתה לתלות על צוארו לתכשיט] ,אסור ,שהרואה אומר
שלצורך תשמיש מוציא .ויש מתירים (שו"ע) .דעיקרו לתכשיט נעשה .ומיירי
בשזה המפתח דרך לילך בו האיש לבד ,או בשקבוע בחוזק .ואף דמדברי השו"ע
משמע כהדעה ראשונה דקבעה בסתמא ,מ"מ אין למחות בזה ,דבאשכנז נוהגין
כהמתירין בשל כסף{ .ס"ק מא-מב ואות לו}.
(ב) עשוי מברזל ונחושת -אסור[ .אף דעשוי לנוי כעין תכשיט ,דעיקרו לתשמיש עשוי,
שכן דרך כל המפתחות לעשות מברזל ונחשת] {ס"ק מב}].
