Page 251 - IYUN

‫ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן‬ ‫(רס‪-‬רסו)‬ ‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי שא ‪ -‬באיזה כלים מותר לצאת בשבת ואיזה מהם אסורים רנא‬
‫(רמב‪-‬רנט) שבת (רסז‪-‬רפ) (רפא‪-‬רצג) (רצד‪-‬ש) (שא‪-‬שז) (שח‪-‬שיג) (שיד‪-‬שכא) (שכב‪-‬שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)‬
‫(שכה) (שכו‪-‬שלה) (שלו‪-‬שמב)‬ ‫לדעת הרבה פוסקים מסתברא בודאי שאין לנו להחמיר יותר מפסק המחבר‪ ,‬כי‬
‫יש מקילין לגמרי בכרמלית וכדלקמן בסימן ש"ג‪{ .‬ס"ק כט וד"ה באותו}‪.‬‬

‫סעיף ח‬

‫ג[ מחט התחובה בבגדו‪:‬‬
‫א‪ .‬מה הדין לצאת בה‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬לא יצא (שו"ע)‪ ,‬דמחט לא הוי תכשיט לאיש בכל גווני‬

‫ולכן יש איסורא לכו"ע‪{ .‬ס"ק לב}‪.‬‬
‫ב‪ .‬יצא במחט‪ ,‬מה דינו – (א) באיש ‪ -‬אם יצא בנקובה חייב‪[ ,‬דנקובה הוי דרך הוצאה‬
‫לפרקים כשהיא תחובה בבגדה]‪ .‬ובשאינה נקובה‪ ,‬פטור [דלאו דרך הוצאה היא]‪ .‬וי"א‬
‫בהיפך‪ .‬דבאיש מחט נקובה לאו דרך הוצאה היא כשהיא תחובה בבגדו‪ ,‬דגנאי‬
‫הוא לו‪[ ,‬ואפי' אם הוא חייט]‪ ,‬אבל באינה נקובה דרך הוא לפרקים לתחוב בבגדו‪.‬‬
‫{שו"ע וס"ק לג ואות כח}‪ .‬ובמ"א מסיק דהכל לפי הזמן‪ ,‬אם דרכן לצאת כך בחול ולא‬
‫הוי תכשיט‪ ,‬הוי דרך הוצאתו בכך וחייב‪ ,‬ואם אין דרך הוצאתו בכך בחול‪ ,‬פטור‬
‫אבל אסור‪ ,‬משום דאינו תכשיט‪ .‬ואם רוב העולם אין דרכן להוציא בכך‪ ,‬אף על‬
‫פי שאנשי מקום אחד מוציאין בכך‪ ,‬פטור אבל אסור‪ ,‬דבטלה דעתן אצל כל אדם‪,‬‬
‫היינו‪ ,‬אף דבאיש מחט שאינה נקובה גם כן לא הוי תכשיט‪ ,‬אפילו הכי פטור‬
‫מהאי טעמא‪{ .‬ס"ק לג}‪ .‬ודעת הרא"ש והטור דבאיש בין נקובה ובין שאינה נקובה‬

‫פטור אבל אסור‪ .‬והשמיטו המחבר {ד"ה לא יצא}‪.‬‬
‫(ב) באשה ‪ -‬לכולי עלמא דרך הוצאתה היא כן להיות תחובה בבגדה {אות כח}‪.‬‬
‫ג‪ .‬מחט המחברת שפתי המלבוש‪ ,‬האם מותר לאיש לצאת בה ‪ -‬צ"ע {ד"ה ובשאינה}‪.‬‬
‫ד‪ .‬הוציא מחט בידו‪ ,‬מה הדין‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬חייב בכל ענין‪ ,‬האיש והאשה‪ ,‬בנקובה ובשאינה‬

‫נקובה‪ ,‬דביד‪ ,‬דרך הוצאה הוא לכל דבר‪{ .‬ס"ק לא ואות כד}‪.‬‬

‫סעיף ט‬

‫ד[ טבעת‪:‬‬
‫א‪ .‬טבעת שאין עליה חותם ומונחת על האצבע‪ ,‬אי שרי להוציאה ומ"ט‪( :‬א) באשה ‪-‬‬

‫מותר‪{ .‬ס"ק לד}‪.‬‬

‫הולך‬
‫במדבר‬

‫(שמד)‬