Page 256 - IYUN
P. 256
עיון ההלכה רנו
16118-YOSI-IYUN-HAPARASHAב .במקום שיש חשש שיפול -מותר ,דדמי לחיגר [כ"כ הט"ז] ,והאחרונים הקשו עליו
ודעתם שאין להתיר {ס"ק סה ואות ע}.
ג .מקל תפארת שנושאו לכבוד ,ומ"ט -אסור ,דאף שהוא תכשיט לא הותר לישא
תכשיט בידו{ .ס"ק סו ועי' אות עא}[ .ותוך העירוב מותר אם נושאו לכבוד או שיש בו צורך
קצת אבל בלא צורך כלל איכא זילותא דשבת]{ .ס"ק סו ועי' אות עג}.
סעיף יח
ד .סומא ,ומ"ט -אסור לו לצאת במקל (שו"ע)[ ,חוץ לערוב] ,דעצם הליכתו אפשר לו
לילך בלי מקל ואינו נוטלו אלא ליישר פסיעותיו{ .ס"ק סח}.
סעיף כב
י[ מוך וספוג שעל המכה:
א .מה הדין לצאת בהם ,ומ"ט( :א) כשהם מרפאים -יוצאים במוך וספוג שעל המכה
[שנתנן מבעו"י] ,לפי שהם מרפאים ,הילכך הוי כמו תכשיט (שו"ע).
(ב) כשאינם מרפאים ,ומועילים רק שלא תישרט המכה -שיטת הטור והשו"ע
דהוי משאוי ,אבל דעת הרמב"ם כיון שמועיל שלא ישרט לא הוי משוי ומותר
לצאת בו .והגר"א וכמה אחרונים פסקו כן{ .ס"ק עז וד"ה יוצאים}.
ב .נפלו מעל המכה ,האם מותר להחזירם בשבת ,ומ"ט -לא יחזירנה (שו"ע) ,דהוי כמו
נתינה לכתחלה דאסרו רבנן לעשות רפואה בשבת{ .ס"ק עו}.
ג .לכרוך חוט או משיחה על המוך והרטיה ,ולצאת בו ,ומ"ט -אסור ,דכיון שאינם
מרפאים הוו משוי (שו"ע) .ולדעת הרמב"ם אם כורכו על המכה ממש מותר לצאת
בו דאף דאינו מרפא מ"מ הרי מועיל שלא יסרט המכה וע"כ לא הוי משוי{ .וס"ק
עז}.
ד .לילך באגוד שכורך על הרטיה ,ומ"ט -יכול לילך בו (שו"ע) ,ודוקא באגד של
סמרטוטין דדרך להשליכו כשמתירו ,וע"כ אינו חשיב ובטיל לגבי הרטיה ,משא"כ
בחוט או משיחה דחשיבי{ .ס"ק עז}.
8
סעיף כג
יא[ דברים המחוברים בבגד:
א .זגין הארוגים לבנים בכסותם( :א) את שדרכן להיות מחוברים -יוצאים (שו"ע
