Page 258 - IYUN
P. 258

‫‪ ‬עיון ההלכה‬  ‫רנח‬

‫(ב) באינו תפור ומ"ט ‪ -‬חיישינן דילמא מיפסק ואתי לאתויי‪{ .‬ס"ק פד ועי' אות קג}‪.‬‬
‫(ג) מה הדין בזמנינו שאין דרך להיות תפור בבגד ‪ -‬לא בטיל הוא לגבי בגד ואסור‪.‬‬
‫ויש שכתבו לפי שהפאציילע"ט הוא דבר שאינו חשוב‪ ,‬בטל הוא לגבי הכסות‬

                                                         ‫כשתפור בו‪{ .‬ס"ק פד}‪.‬‬
‫(ד) בקשור בבגד ‪ -‬אסור לצאת בו‪ .‬כיון שאינו חוגר עצמו בהפאציילע"ט‪{ .‬ס"ק‬

                                                                ‫פד ועי' אות קו}‪.‬‬
‫(ה) בעושה אותו כעין חגורה לחגור בו‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬אין לו היתר שיעשה עתה ממנו‬
‫כעין חגורה לחגור בו‪ ,‬כיון שיש לו חגורה בלא"ה‪ ,‬וחגורה ע"ג חגורה אסור‬

                                                            ‫כדלקמן‪{ .‬ס"ק פד}‪.‬‬
‫(ו) במחובר בראש החגורה ‪ -‬יכול לחבר ראש הפאציילע"ט בראש החגורה‬
‫בעניבה ויהיה כחגורה ארוכה‪ ,‬ויחגור עצמו בו כל זמן שהולך ברחוב‪ .‬ויש‬
‫מאחרונים שמפקפקין בזה וסוברין דקשר שאינו של קיימא לא מהני לזה‪ ,‬וע"כ‬
‫לכתחלה טוב לעשות עצה זו גופא מע"ש ויקשרנו בקשר של קיימא להחגורה‬

                      ‫בראש דיחשב כחגורה ארוכה לחגור בה בשבת‪{ .‬ס"ק פד}‪.‬‬
‫(ז) תפרו לחגורה ‪ -‬אינו מועיל‪ ,‬דאינו בטל לגבי חגורה‪ ,‬אא"כ יתפרנו בראש‬

            ‫החגורה ויחגור עצמו בו וכנ"ל‪ .‬ועיין לקמן בסעיף ל"ו ל"ז‪{ .‬ס"ק פה}‪.‬‬

                                 ‫סעיף כה‬

                                                                 ‫יב[ קמיע‪:‬‬
                                            ‫א‪ .‬שאינו מומחה ‪ -‬אין יוצאין (שו"ע)‪.‬‬
‫ב‪ .‬קמיע מומחה ‪ -‬יוצאין בו‪ ,‬ודוקא כשהוא מוציאו דרך מלבוש דאז שרי משום‬
‫דתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו‪ ,‬אבל לא יאחזנו בידו ויעבירנו ד"א [גמרא]‪.‬‬

                                                                     ‫{ס"ק פח}‪.‬‬
‫ג‪ .‬מהו קמיע מומחה‪( :‬א) איתמחי גברא ‪ -‬איתמחי גברא לא נקרא אלא ע"י שריפא‬
‫ג' בני אדם מחולי אחת בשלש איגרות שהיה כתוב בכולן לחש אחד‪ .‬ואז נעשה‬
‫גברא זה מומחה אף לשאר אנשים שיש להם חולי זה אם יכתוב לחש זה‪ .‬ולדעת‬
‫רש"י ור"ח‪ ,‬כשנותן ג' מיני קמיעים לג' בני אדם מחלים אחרים‪ ,‬נעשה הגברא‬

            ‫מומחה לכל‪ ,‬שכל קמיע שיתן יועיל‪ .‬ויש לסמוך להקל בעת הצורך‪.‬‬
   253   254   255   256   257   258   259   260   261   262   263