Page 362 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫שסב‬

‫על הכורת כ"כ‪ ,‬כדי שיוכלו הדבורים עכ"פ לצאת בדוחק‪ .‬או שיש בכורת איזה חור‬
‫קטן ויכולים לצאת משם‪ ,‬ואע"ג שאין נראה להדיא להדבורים עי"ז‪ ,‬אפ"ה שרי‪,‬‬

‫דקי"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר‪{ .‬ס"ק יח}‪.‬‬
‫ב‪ .‬כשאין בו חור כלל – הוי פסיק רישיה ואסור אפילו במילתא דרבנן‪{ .‬ס"ק יח ועי' אות‬

‫כא}‪.‬‬
‫ג‪ .‬היה בה חור גדול ‪ -‬אפילו במתכוין שרי‪ ,‬דהרי מ"מ אינם ניצודים כלל‪{ .‬ד"ה ובלבד}‪.‬‬

‫סעיף ו‬

‫ו[ ישב אחד על הפתח ומלאו‪:‬‬
‫א‪ .‬האם יכול השני לישב בצדו‪ ,‬ומ"ט – יכול (שו"ע)‪ ,‬ואפילו אם כונתו בשביל הצבי‪,‬‬

‫שרי‪ ,‬כיון דכבר נצוד ע"י הראשון‪{ .‬ס"ק כד}‪.‬‬
‫ב‪ .‬עמד הראשון והלך לו‪ ,‬ונשאר השני על מקומו‪( :‬א) מה דין הראשון –חייב (שו"ע)‪.‬‬
‫(ב) מה דין השני – פטור ומותר (שו"ע)‪ ,‬כיון דאינו עושה מעשה חדש אלא שומר‬

‫להצבי שכבר ניצוד‪{ .‬ס"ק כה}‪.‬‬
‫ג‪ .‬עמד הראשון והלך לו‪ ,‬והשני היה צריך לקום ממקומו בעת שהלך הראשון –‬
‫נתבטלה צידת הצבי‪ ,‬וכשחוזר השני לישב על מקומו למלא את הפתח הרי הוא‬

‫חייב משום צידה‪{ .‬ס"ק כה ועי' אות כט}‪.‬‬
‫ד‪ .‬ישב אחד על הפתח ולא מלאהו‪ ,‬וישב השני ומלאהו – השני חייב‪ ,‬שעל ידו נעשה‬

‫הצידה‪{ .‬ס"ק כה}‪.‬‬
‫ה‪ .‬ישב על הפתח בשגגת שבת או שגגת מלאכה ואח"כ נודע לו –נסתפקתי אם מותר‬
‫לו לישב עד שתחשך‪ ,‬דמאי דהוה הוה ולא יתקן האיסור במה שיסתלק‪ .‬אכן‬
‫מדברי הרמב"ן והרשב"א שכתב טעם ההיתר לישב ולשמור עד שתחשך מפני‬
‫שלא עבר איסור דאורייתא במה שישב מתחלה‪ ,‬משמע דבעניננו אסור לישב‬

‫כשנודע לו‪{ .‬ד"ה ישב אחד}‪.‬‬

‫ז[ ניצוד ונפתח הדלת‪:‬‬
‫א‪ .‬הכניסו קודם השבת ואירע שנפתח הדלת‪( :‬א) בבית קצר דמטא ליה בחד שחיה‬
‫– אסור לסגרו‪ ,‬דנחשב עי"ז צידה גמורה ויש בזה חיוב חטאת‪ .‬ואפי' אם מכוין‬
‫בסגירתו הדלת לשמור ביתו לבד‪ ,‬פסיק רישא הוא‪ .‬ודלא כהמ"א שכ' דהיכא‬
‫שכבר ניצוד פעם אחת‪ ,‬תו לא שייך בו צידה ומותר לסגור הדלת אם מכוין לשמור‬