Page 364 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫שסד‬

‫וסתמייהו נצודין לאיזה צורך [ולפי"ד אם ימצא בשאר שרצים איזה מין שאין דרכו להזיק‬
‫יהיה ג"כ חייב]‪{ .‬ד"ה שמונה}‪.‬‬

‫(ב) שלא לצורך – פטור משום דהו"ל מלאכה שאינו צריך לגופה‪{ .‬ס"ק כח}‪.‬‬
‫ב‪ .‬שאר שרצים‪( :‬א) הצדן לצורך – חייב‪ ,‬אם הוא דבר שבמינו ניצוד‪{ .‬שו"ע וס"ק כח}‪.‬‬
‫(ב) שלא לצורך – פטור אבל אסור‪ ,‬ולהרמב"ם חייב (שו"ע)‪ ,‬דס"ל מלאכה שאינו‬
‫צריך לגופה חייב עליה‪ .‬ורוב הפוסקים פוסקים כדעה הראשונה דפטור מחטאת‪,‬‬

‫משום דבעינן מלאכת מחשבת‪ ,‬ואסור מדרבנן‪{ .‬ס"ק לד}‪.‬‬
‫(ג) הצדן סתם – פטור אבל אסור (שו"ע)‪ ,‬דאין להן עורות וסתמיהו ניצודין שלא‬
‫לצורך‪ ,‬אם לא שכונתו היה בהדיא לאיזה צורך {ס"ק כח}‪[ .‬ואף להטעם דבסתם הוי‬

‫מלאכה שאצל"ג‪ ,‬לא היתרו אלא דומיא דנחשים ועקרבים שנשיכתן קשה מאד משא"כ בזה‪.‬‬

‫ולא דמי לפרעוש דבס"ט דג"כ נשיכתו קלה אבל מ"מ הלא עומד על בשרו ועוקצו‪ ,‬משא"כ הכא‪,‬‬

‫אם לא דהשרץ רץ אחריו להזיקו דבזה בודאי מותר לצודו ואפשר אפילו להורגו וכדלקמן בס"י‪.‬‬

‫{ד"ה או סתם}]‪.‬‬

‫יא[ חובל‪:‬‬
‫א‪ .‬טעם איסור חובל והנ"מ – דעת הרמב"ם דחובל חייב משום מפרק שהוא תולדה‬
‫דדש‪ ,‬דדמים שמפרק מתחת העור כמפרק תבואה מקשיה דמי‪ .‬ואף על פי שלא‬
‫יצאו לחוץ‪ ,‬מ"מ נעקרו ממקום חבורם‪ .‬ולפ"ז בעינן שיצא דם כשיעור גרוגרת‬
‫ממקום למקום לענין חיוב חטאת כמו בדש‪ .‬גם אם חבל בשרו לאחר מיתה ויצא‬

‫דם חייב‪.‬‬
‫וי"א דחיובא דחובל הוא מחמת נטילת נשמה שבאותו מקום שחבל‪ ,‬כי הדם הוא‬

‫הנפש‪ .‬וא"כ לא בעינן שיעורא‪ .‬ורוב הפוסקים הסכימו דטעם זה עיקר‪.‬‬
‫ומ"מ פעמים שחייב אף משום צובע‪ ,‬כגון שנצטבע העור כשיעור צביעה ע"י‬

‫הדם שנתקבץ תחתיו מן החבלה‪ ,‬ויש לו איזה צורך בצביעה זו‪{ .‬ד"ה והחובל}‪.‬‬
‫ב‪ .‬חובל לרפואה [הקזת דם] – כ' המ"א דחייב לכו"ע‪ ,‬ור"ל דהוא בכלל מתקן אף‬
‫להראב"ד‪ ,‬וגם דהוא בכלל מלאכה הצריכה לגופה כיון שהוא צריך להתרפאות‬
‫ע"י חבלה זו‪ .‬והיינו לשיטת רוב הפוסקים דחיוב חובל הוא מפני נטילת נשמה‪,‬‬
‫וע"כ לא איכפת לן במה שדם החבלה ניתז לארץ ויוצא לאיבוד‪ ,‬וכמו שחייב‬
‫בשוחט משום נטילת נשמה לכו"ע אף שהדם יוצא לאיבוד‪ ,‬משום שעיקר כונתו‬
‫לשחטה בצואר וזו המלאכה צריך לה לגופה‪ .‬משא"כ לדעת הרמב"ם דחיוב חובל‬