Page 368 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫שסח‬

‫[אמנם נמלים ושאר שקצים ורמשים (שאינם מזיקים) אפילו דרך הילוכו אסור לדרסן]‪.‬‬
‫ולהרמב"ם צ"ל דמירי שיש חשש סכנת נפשות‪{ .‬ס"ק מח וד"ה ואפילו}‪.‬‬

‫ג‪ .‬עכביש – אסור להרוג בשבת שממית‪ .‬ואף שאומרים העולם שהוא סכנה כשנופל‬
‫במאכל‪ ,‬מ"מ לא ברי הזיקא‪ .‬וגם יכול לכסות המאכלים‪ .‬לכן יש למחות בידם‪.‬‬

‫וכ"ש דיש ליזהר מלהרוג שאר רמשים ותולעים הנמצאים בפירות‪.‬‬
‫ולדורסה לפי תומו במתכוין ‪ -‬לפי מה שכתב המ"א שאינה מזקת משמע לכאורה‬

‫דאסור‪ ,‬ובפמ"ג משמע דשרי‪ .‬ולא ידעתי מנין לו‪{ .‬ס"ק מח וד"ה ואפילו}‪.‬‬
‫ד‪ .‬נמלים ושאר שקצים ורמשים – אפילו דרך הילוכו אסור לדרסן‪{ .‬ס"ק מח}‪.‬‬

‫סעיף יב‬

‫א[ צידה בבע"ח שברשותו‪:‬‬
‫א‪ .‬חיה ועוף שברשותו – מותר לצודן (שו"ע)‪ .‬אפילו בחוץ‪ .‬והטעם‪ ,‬כיון שהם בני‬
‫תרבות והורגלו בבית וממילא יחזרו לביתם בערב ונוח לתפסן‪ ,‬לכן אף כשיצאו‬

‫מן הבית הרי הן כניצודין ועומדין ולא שייך בהם צידה {ס"ק נג ועי' אות פב}‪.‬‬
‫הגה‪ :‬ויש אומרים דאסור לצוד חיה ועוף שברשותו‪ ,‬ואם צדן פטור (רמ"א)‪.‬‬
‫ב‪ .‬מיני בהמה – בפרה וסוס שהם מיני בהמות‪ ,‬לא שייך צידה כלל אפילו מדרבנן‪,‬‬
‫אפילו קנה אותם מחדש ועדיין לא הורגלו לבוא לביתו‪ ,‬כי אין עשויין להשמט‬
‫מתחת ידי אדם‪ ,‬ומותר לתפוס אותן ולסגור אותן במקום צר‪[ .‬כל שלא מרדו]‪{ .‬ס"ק‬

‫נט}‪.‬‬
‫ג‪ .‬מיני חיה ועוף שעשויין להשמט – אף שאין צריכין מצודה לתפסן כי יבואו מעצמן‬

‫לביתן לערב‪ ,‬מ"מ יש בו איסור צידה דרבנן‪{ .‬ס"ק נט}‪.‬‬
‫ד‪ .‬אווזים ותרנגולים – דע דכונת הרמ"א להחמיר אפילו באווזין ותרנגולין {ד"ה וי"א}‪.‬‬
‫ואם קנה אווזין ותרנגולין מחדש ועדיין אינן רגילין כלל בביתו ואם יצאו לא יחזרו‬
‫עוד לבית אלא תנקר באשפה‪ ,‬הצדן חייב‪ .‬ואם יצאו מן הבית אסור לצודן אפילו‬
‫ע"י א"י‪ .‬ונראה דאם הבית גדול דלא מטא ליה בחד שחיה‪ ,‬מותר על ידי א"י‬
‫להכניסן בתוכו אם חושש שיבוא לידי פסידא‪ .‬ואם תינוקות קטנים רודפין אותם‬

‫להחזירן לתוך הבית הזה‪ ,‬גם כן אין מוחין בידן‪{ .‬ס"ק ס}‪.‬‬
‫ה‪ .‬עוף שדרכו שאין נשמט מן היד – אין איסור צידה כלל לכו"ע אם הורגלה כבר בבית‪,‬‬
‫ומותר להכניסה ע"י דחיה או לרדפה אף לבית קטן או לכלוב שלה‪ ,‬וכן יש להקל‪.‬‬

‫{ס"ק נז}‪.‬‬