Page 372 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫שעב‬

‫התרתו הקשר‪ ,‬כמתיר ע"מ לקשור דמי‪ .‬אלא ודאי מלאכת מתיר הוא ענין בפני‬
‫עצמו‪ ,‬וחייב אפילו שלא על מנת לקשור‪{ .‬ד"ה דינו}‪.‬‬

‫סעיף ב‬

‫ג[ תיקון מנא‪:‬‬
‫א‪ .‬נתינת רצועות‪( :‬א) במנעל חדש – אסור ליתן הרצועות בשבת אפילו אם הנקב‬

‫רחב‪ ,‬דמתקן מנא‪{ .‬ס"ק טז}‪.‬‬
‫(ב) בסרבל או במכנסים חדשים ‪ -‬אסור להכניס שם רצועות או משיחה‪ ,‬דמבטל‬

‫ליה התם ומקרי מתקן מנא‪{ .‬ס"ק טז}‪.‬‬
‫(ג) אבנט – שרי להכניסו אפילו במכנסים חדשים‪ ,‬דלא מבטל ליה התם והוא‬

‫עשוי להכניס ולהוציא תדיר‪{ .‬ס"ק טז}‪.‬‬

‫סעיף ג‬
‫ב‪ .‬נתקשרו המשיחות בכתנת‪( :‬א) נתקשרו ואינו יכול להתירם‪ ,‬האם מותר לנתקם‪,‬‬
‫ומ"ט – ביש"ש כתב דשרי לכו"ע לנתקן‪ ,‬שהרי אינו עשוי אלא להתירו בכל זמן‬

‫שירצה ולא מקרי קשר‪ .‬ואף זה לא יעשה בפני ע"ה אלא בצנעא‪{ .‬ס"ק כג}‪.‬‬
‫(ב) באינו רגיל להתיר את הקשר אלא משבת לשבת – אסור לנתק כמו דאסור‬

‫להתיר‪{ .‬ס"ק כג}‪.‬‬
‫(ג) בדרכו לעשות עניבה‪ ,‬ובלא כוונה נקשר – דינו כקשר שעשוי להתיר בכל יום‪.‬‬

‫{ס"ק כג}‪.‬‬
‫ג‪ .‬מנעלים התפורים יחד כדרך שהאומנים עושים – אסור לנתק או לחתוך‪[ .‬דהוא חשיב‬
‫כקורע ע"מ לתקן‪{ .‬ס"ק כה}] אע"ג דהתפירה אינה של קיימא‪ .‬דאין חילוק בתפירה‬
‫בין של קיימא לאינה ש"ק‪ .‬ויש מתירין בתפירה שאינה ש"ק‪ ,‬ואין להתיר בפני‬

‫ע"ה (רמ"א)‪.‬‬

‫סעיף ד‬

‫ד[ קשירה לזמן‪:‬‬
‫א‪ .‬קשירת דלי‪( :‬א) במשיחה או באבנט וכיוצא בו‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬קושרין (שו"ע)‪ ,‬דהוא חשיב‬

‫ואינו מבטלו שם‪ ,‬והוי קשר שאינו של קיימא‪{ .‬ס"ק כז}‪.‬‬