Page 376 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫שעו‬

‫מדמיה – אסור לו לעולם (שו"ע)‪ ,‬דקנסוהו רבנן‪ .‬ומ"מ מותר לו ליהנות מדמיה של‬
‫המלאכה‪{ .‬ס"ק ד}‪.‬‬

‫(ב) לאחרים‪ ,‬או למי שנתבשלו עבורו – מותר למו"ש מיד (שו"ע)‪ ,‬ואפילו למי‬
‫שנתבשל בשבילו‪[ .‬דלא בעינן להמתין בכדי שיעשו אלא במלאכה הנעשית ע"י א"י בשביל‬

‫ישראל‪ ,‬משום דקל בעיניו איסור דאמירה לעו"ג ויבוא לעשות כן פעם אחרת כדי שיהיה מוכן‬

‫לו במו"ש מיד‪ ,‬אבל דבר שנעשה ע"י ישראל בידים ודאי ליכא למיחש דעי"ז שנתיר למו"ש מיד‬

‫יבא פעם אחרת לומר לישראל לבשל לו בשבת בשביל זה‪ .‬ועוד שהישראל לא ישמע לו‪ ,‬דאין‬

‫אדם חוטא ולא לו]‪{ .‬ס"ק ה}‪.‬‬
‫ב‪ .‬בשוגג‪ ,‬מה הדין בין לו ובין לאחרים‪( :‬א) בו ביום – אסור גם לאחרים (שו"ע)‪.‬‬

‫(ב) למו"ש – מותר גם לו מיד (שו"ע)‪.‬‬
‫ג‪ .‬דעת הגר"א‪ ,‬בין לו ובין לאחרים‪( :‬א) במזיד – הגר"א הסכים לשיטת התוספות‬

‫וסיעתם דפסקו כר' מאיר דבמזיד אסור בין לו בין לאחרים עד מו"ש‪{ .‬ס"ק ז}‪.‬‬
‫(ב) בשוגג – מותר גם לו מיד‪{ .‬ס"ק ז}‪.‬‬

‫(ג) הכרעת המ"ב – במקום הצורך יש לסמוך על זה בבשול בשוגג‪{ .‬ס"ק ז}‪.‬‬
‫ד‪ .‬בספק פלוגתא אי הוי בכלל בישול – אין לאסור בזה בדיעבד‪ ,‬דכל האיסור הזה הוא‬

‫רק מדרבנן שקנסוהו‪ ,‬וספקא דרבנן לקולא‪{ .‬ס"ק ב}‪.‬‬
‫ה‪ .‬במלאכה דרבנן – בפמ"ג כתב דחד דינא אית להו‪ ,‬ובשוגג צריך להמתין עד מו"ש‪,‬‬
‫ובביאור הגר"א מסיק להלכה דאפילו לדעת השו"ע שפסק כר' יהודה‪ ,‬היינו‬
‫בדאורייתא‪ ,‬אבל במלאכה דרבנן הוא סובר דלא קנסו שוגג אטו מזיד‪ .‬וכ"כ בח"א‪.‬‬

‫ובדין מזיד בדרבנן צ"ע‪{ .‬ד"ה המבשל בשבת}‪.‬‬
‫ו‪ .‬דין הקדירה שבישל בה‪ ,‬ומ"ט – אסורה לו לבשל בה‪ ,‬מפני שהיא בלועה מדבר‬

‫האסור לו‪ .‬ודוקא המבשל לבריא אבל המבשל לחולה מותרת הקדרה‪{ .‬ס"ק ד}‪.‬‬
‫ז‪ .‬המבשל בשבת ונתערב‪ ,‬מה הדין‪( :‬א) במבשל במזיד; א‪ ,‬להמבשל בעצמו ‪ -‬דעת‬
‫המ"א דאינו מתבטל ואסור לו בשבת ליהנות מזה‪ ,‬דכיון דלמו"ש יהיה מותר‬
‫לאחרים‪ ,‬מקרי דבר שיש לו מתירין דאינו בטל אפילו באלף‪ .‬ובחו"ד חולק עליו‪ .‬ב‪,‬‬
‫לענין אחרים – לכו"ע מקרי דבר שיש לו מתירין‪{ .‬ס"ק ה}‪ .‬ג‪ ,‬במו"ש ‪ -‬מותר להנות‬

‫לכולי עלמא‪ ,‬דמתבטל אז‪{ .‬אות יג}‪.‬‬
‫(ב) בנתבשל בשוגג – לכולי עלמא הוי דבר שיש לו מתירין במוצאי שבת ואינו‬

‫בטל‪{ .‬אות יב}‪.‬‬
‫ח‪ .‬איסור מעשה שבת‪( :‬א) המוציא מרשות לרשות – דוקא בדבר שנעשה מעשה‬
‫בגוף הדבר‪ ,‬שנשתנה מכמות שהיה‪ ,‬כמבשל וכיו"ב‪ ,‬אבל המוציא מרשות לרשות‪,‬‬