Page 375 - IYUN

‫ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן‬ ‫(רס‪-‬רסו)‬ ‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי שיח ‪ -‬דיי המבשל בשבת שעה‬
‫(רמב‪-‬רנט) שבת (רסז‪-‬רפ) (רפא‪-‬רצג) (רצד‪-‬ש) (שא‪-‬שז) (שח‪-‬שיג) (שיד‪-‬שכא) (שכב‪-‬שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)‬
‫(שכה) (שכו‪-‬שלה) (שלו‪-‬שמב)‬ ‫סימן שיח ‪ -‬דין המבשל בשבת‬

‫סעיף א‬

‫א[ אופני בישול‪:‬‬
‫א‪ .‬המחמם את המים‪ ,‬ומ"ט – אף דמים ראוי לשתיה בלא בישול [וה"ה חלב]‪ ,‬מ"מ חייב‬

‫כיון דמשתבח ע"י הבישול‪{ .‬ס"ק א}‪.‬‬
‫ב‪ .‬האופה את הפת – אחד המבשל ואחד האופה הכל ענין אחד הוא‪ ,‬דאפיה הוא‬

‫מענין בישול‪ ,‬אלא שאפיה הוא בפת ובישול הוא בשארי דברים‪{ .‬ס"ק א}‪.‬‬
‫ג‪ .‬המתיך אחד ממיני מתכות‪ ,‬או המחמם את המתכת עד שתיעשה גחלת‪ ,‬ומ"ט – ה"ז‬
‫תולדת מבשל‪ ,‬שהרי בחימומו הוא מרככו שיהא ראוי לתקנו ולעשות ממנו כלי‪,‬‬
‫והרי הוא מרפה דבר הקשה‪[ .‬ומתחלה כשנעשה ברזל רך חייב משום מבשל‪ ,‬ואחר זה‬

‫כשנעשה גחלת בוערת חייב משום מבעיר]‪{ .‬ס"ק א ואות א}‪.‬‬
‫ד‪ .‬הממסס את הדונג [שעוה] או את החלב‪ ,‬או את הזפת והכופר והגפרית וכיוצא בהן‬

‫– ה"ז תולדת מבשל וחייב‪{ .‬ס"ק א}‪.‬‬
‫ה‪ .‬המבשל כלי אדמה עד שייעשו חרס‪ ,‬ומ"ט – חייב משום מבשל‪ ,‬דקודם שמתחזק‬

‫הכלי ונצרף בהכבשן ונעשה חרס כראוי‪ ,‬מתבשל בה טיט של הכלי‪{ .‬ס"ק א}‪.‬‬
‫ו‪ .‬הנותן חתיכת עץ בתנור כדי שיתייבש‪ ,‬ומ"ט – ידוע שמתחלה הוא מתרפה ויוצא‬

‫ממנו הלחלוחית‪ ,‬וחייב משום מבשל‪{ .‬ס"ק א}‪.‬‬

‫ב[ שיעור בישול‪:‬‬
‫א‪ .‬הניח בשר ע"ג גחלים‪ :‬א‪ ,‬כשנצלה צליה גמורה כשיעור גרוגרת‪ ,‬ב‪ ,‬ובמתלקט‬
‫משנים ושלשה מקומות – חייב‪ ,‬ואפילו הגרוגרת אינה במקום אחד אלא מתלקט‬

‫משנים ושלשה מקומות‪{ .‬ס"ק א}‪.‬‬
‫ב‪ .‬לא היתה צליה גמורה אלא כמאב"ד‪( :‬א) בנצלה משני הצדדים –חייב‪{ .‬ס"ק א}‪.‬‬

‫(ב) אם אינו צלוי מב' צדדיו – פטור‪{ .‬ס"ק א}‪.‬‬
‫(ג) לענין איסור דרבנן – יש בכל גווני‪[ .‬וכן לענין השיעור גרוגרת הוא ג"כ רק לענין חיוב‬

‫חטאת‪ ,‬אבל איסור דאורייתא יש בכל גווני‪ ,‬כדקי"ל חצי שיעור אסור מן התורה]‪{ .‬ס"ק א}‪.‬‬

‫ג[ המבשל בשבת‪:‬‬
‫א‪ .‬במזיד‪ ,‬מה הדין (א) למבשל עצמו‪ :‬א‪ ,‬ליהנות מאותה מלאכה‪ ,‬ומ"ט‪ .‬ב‪ ,‬ליהנות‬

‫הולך‬
‫במדבר‬

‫(שמד)‬