Page 365 - IYUN
P. 365
ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן (רס-רסו) עיון ההלכה סימי שטז -צידה האסורה ומותרת בשבת שסה
(רמב-רנט) שבת (רסז-רפ) (רפא-רצג) (רצד-ש) (שא-שז) (שח-שיג) (שיד-שכא) (שכב-שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)
(שכה) (שכו-שלה) (שלו-שמב) אינו משום נטילת נשמה ,רק משום מפרק הדם ממקומו וחשיב כדש ,א"כ בעניננו
הוא בכלל מלאכה שאצל"ג כיון שאין צריך להדם {ד"ה והחובל}.
ג .החובל בשמונה שרצים האמורים – אע"פ שלא יצא מהם דם אלא נצרר תחת העור,
חייב (שו"ע).
ד .החובל בשאר שרצים ,ומ"ט – אינו חייב החובל בהם אא"כ יצא מהם דם (שו"ע),
דקי"ל חבורה החוזרת לא שמה חבורה ,וע"כ שאר שרצים שעורן רך ממש כבשר,
במהרה נצרר בו הדם וישוב אח"כ לקדמותו ,לפיכך אינו חייב עד שיצא דם,
משא"כ ח' שרצים שאין עורן רך אין נצרר בו הדם עד שנתהוה חבורה גמורה
שאין חוזרת לקדמותו ויש לחייבו אף בנצרר משום נטילת נשמה שבאותו מקום.
{ס"ק לב}.
ה .הכאת בעל חי – יש מן הפוסקים שסוברים דלפיכך חייב בנצרר הדם ,דאי"ז בכלל
קלקול אלא תקון ,שדרך העולם להכותם כדי להחלישם שיהא נוח להכבש.
ואם עשה חבלה באדם דרך נקמה או בבהמה ועוף של חברו באופן זה ויצא הדם
או נצרר ,דעת הרמב"ם שחייב בזה בכל גווני ,כי איננו בכלל מקלקל ,והטעם מפני
שמיישב את דעתו בדבר זה וינוח יצרו ,והואיל וחמתו שוככת בדבר זה הרי הוא
כמתקן וחייב .וה"ה בקורע בחמתו .והראב"ד פוטר עי"ש .ולכו"ע איסור יש בזה,
דכל המקלקלין בכל מלאכות שבת אף שפטורין מחטאת מ"מ אסורין .ועל כן
יזהר מאד שלא להכות שום חי בשבת הכאה שיכול לבא לידי חבורה ,כי עכ"פ
איסור יש בדבר לכו"ע{ .ס"ק ל וד"ה והחובל}.
יב[ צידת דגים:
א .בנותנו תיכף לתוך ספל של מים שלא ימות – חייב משום צידה{ .ס"ק לג}.
ב .בהניחו עד דשוב אינו יכול לחיות – חייב גם משום נטילת נשמה{ .ס"ק לג}.
ג .לצוות לא"י ,ליטול דג מחבית המים ,כשירא שמא יפסדו המים( :א) להניחו ביבשה
– צריך ליזהר שלא יצוה לא"י ליטול דג מן החבית של מים ולהניחו ביבשה ,אף
על פי שירא שמא ימות ויפסדו המים ,דלא מקילינן איסור דאורייתא ע"י א"י
במקום הפסד{ .ס"ק לג}.
(ב) ליתן אותו תיכף לתוך בריכה אחרת – טלטול בע"ח שהוא איסור דרבנן,
מקילינן ע"י א"י בזה{ .ס"ק לג}.
הולך
במדבר
(שמד)