Page 365 - IYUN
P. 365

‫ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן‬                    ‫(רס‪-‬רסו)‬                   ‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי שטז ‪ -‬צידה האסורה ומותרת בשבת שסה‬
  ‫(רמב‪-‬רנט) שבת (רסז‪-‬רפ) (רפא‪-‬רצג) (רצד‪-‬ש) (שא‪-‬שז) (שח‪-‬שיג) (שיד‪-‬שכא) (שכב‪-‬שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)‬
                                                                                                               ‫(שכה) (שכו‪-‬שלה) (שלו‪-‬שמב)‬  ‫אינו משום נטילת נשמה‪ ,‬רק משום מפרק הדם ממקומו וחשיב כדש‪ ,‬א"כ בעניננו‬
                                                                                                                                                           ‫הוא בכלל מלאכה שאצל"ג כיון שאין צריך להדם {ד"ה והחובל}‪.‬‬

                                                                                                                                          ‫ג‪ .‬החובל בשמונה שרצים האמורים – אע"פ שלא יצא מהם דם אלא נצרר תחת העור‪,‬‬
                                                                                                                                                                                                            ‫חייב (שו"ע)‪.‬‬

                                                                                                                                          ‫ד‪ .‬החובל בשאר שרצים‪ ,‬ומ"ט – אינו חייב החובל בהם אא"כ יצא מהם דם (שו"ע)‪,‬‬
                                                                                                                                          ‫דקי"ל חבורה החוזרת לא שמה חבורה‪ ,‬וע"כ שאר שרצים שעורן רך ממש כבשר‪,‬‬
                                                                                                                                          ‫במהרה נצרר בו הדם וישוב אח"כ לקדמותו‪ ,‬לפיכך אינו חייב עד שיצא דם‪,‬‬
                                                                                                                                          ‫משא"כ ח' שרצים שאין עורן רך אין נצרר בו הדם עד שנתהוה חבורה גמורה‬
                                                                                                                                          ‫שאין חוזרת לקדמותו ויש לחייבו אף בנצרר משום נטילת נשמה שבאותו מקום‪.‬‬

                                                                                                                                                                                                               ‫{ס"ק לב}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫ה‪ .‬הכאת בעל חי – יש מן הפוסקים שסוברים דלפיכך חייב בנצרר הדם‪ ,‬דאי"ז בכלל‬

                                                                                                                                               ‫קלקול אלא תקון‪ ,‬שדרך העולם להכותם כדי להחלישם שיהא נוח להכבש‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫ואם עשה חבלה באדם דרך נקמה או בבהמה ועוף של חברו באופן זה ויצא הדם‬
                                                                                                                                          ‫או נצרר‪ ,‬דעת הרמב"ם שחייב בזה בכל גווני‪ ,‬כי איננו בכלל מקלקל‪ ,‬והטעם מפני‬
                                                                                                                                          ‫שמיישב את דעתו בדבר זה וינוח יצרו‪ ,‬והואיל וחמתו שוככת בדבר זה הרי הוא‬
                                                                                                                                          ‫כמתקן וחייב‪ .‬וה"ה בקורע בחמתו‪ .‬והראב"ד פוטר עי"ש‪ .‬ולכו"ע איסור יש בזה‪,‬‬
                                                                                                                                          ‫דכל המקלקלין בכל מלאכות שבת אף שפטורין מחטאת מ"מ אסורין‪ .‬ועל כן‬
                                                                                                                                          ‫יזהר מאד שלא להכות שום חי בשבת הכאה שיכול לבא לידי חבורה‪ ,‬כי עכ"פ‬

                                                                                                                                                                              ‫איסור יש בדבר לכו"ע‪{ .‬ס"ק ל וד"ה והחובל}‪.‬‬

                                                                                                                                                                                                      ‫יב[ צידת דגים‪:‬‬
                                                                                                                                                  ‫א‪ .‬בנותנו תיכף לתוך ספל של מים שלא ימות – חייב משום צידה‪{ .‬ס"ק לג}‪.‬‬
                                                                                                                                                ‫ב‪ .‬בהניחו עד דשוב אינו יכול לחיות – חייב גם משום נטילת נשמה‪{ .‬ס"ק לג}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫ג‪ .‬לצוות לא"י‪ ,‬ליטול דג מחבית המים‪ ,‬כשירא שמא יפסדו המים‪( :‬א) להניחו ביבשה‬
                                                                                                                                          ‫– צריך ליזהר שלא יצוה לא"י ליטול דג מן החבית של מים ולהניחו ביבשה‪ ,‬אף‬
                                                                                                                                          ‫על פי שירא שמא ימות ויפסדו המים‪ ,‬דלא מקילינן איסור דאורייתא ע"י א"י‬

                                                                                                                                                                                                 ‫במקום הפסד‪{ .‬ס"ק לג}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫(ב) ליתן אותו תיכף לתוך בריכה אחרת – טלטול בע"ח שהוא איסור דרבנן‪,‬‬

                                                                                                                                                                                          ‫מקילינן ע"י א"י בזה‪{ .‬ס"ק לג}‪.‬‬

‫הולך‬
  ‫במדבר‬

      ‫(שמד)‬
   360   361   362   363   364   365   366   367   368   369   370