Page 450 - IYUN
P. 450
עיון ההלכה תנ
תיכף משנתן בו מים חייב ,אך מורסן מיקרי לדידהו בר גיבול ,ולכך פטור בעת
נתינת המים וחייב כשגבלו כמו קמח{ .ד"ה אין גובלין}.
ג .נתינת מים בו( :א) השיטות האם מותר ,ומ"ט – נותנים בו מים .ויש אוסרים (שו"ע),
דפוסקין כרבי דס"ל דבנתינת מים לחוד חייב משום גבול {ס"ק י}.
ומ"מ יש איסור דרבנן אפי' לריבר"י בנתינת מים לתוך הקמח והעפר והטיט,
שמא יבא לגבל ,והא דהתיר במורסן לכתחלה ,דעת הרמב"ם משום דאפילו כי
גבלו לית ביה איסור דאורייתא ,ולכך לא גזרו על נתינת המים .וי"א דטעם ההיתר
הוא משום שצריך להאכיל לבהמה ולעוף ,ולכך לא גזרו רבנן{ .ד"ה אין}.
(ב) הכרעת ההלכה -דעת המחבר בעצם הדין להקל בנתינת מים ,ותפס הדעה
האחרונה רק בשם י"א ,משום דהרי"ף והרא"ש והרמב"ם קיימי בזה בחדא
שיטתא .ובאמת כן הוא ג"כ דעת הר"ח והרז"ה והרמב"ן במלחמות והר"ן והרוקח
והא"ז ורבינו ירוחם והמאירי ,כולם פסקו כר' יוסי ב"ר יהודה{ .ד"ה אין} .וכתב
הרמ"א; עיין לעיל סי' שכ"א סט"ז גבי שום וחרדל כיצד נוהגין .דשם נתבאר
דנוהגין להחמיר כסברת בעל התרומה {ס"ק יא}.
(ג) ע"י נכרי -כתב הח"א דבשעת הדחק יש להתיר ע"י א"י ,שהא"י יתן המים
בשבת ויגבל ע"י שינוי הנ"ל{ .ס"ק יא}.
ד .נתינת מים בקמח או בעפר או בטיט .מה הדין( :א) מדאורייתא -ה"ה דפליגי רבי
ור' יוסי ב"ר יהודה בנתינת מים לתוך הקמח והעפר והטיט ,דרבי מחייב ור' יוסי
בר"י פוטר עד שיגבל{ .ד"ה אין}.
(ב) מדרבנן -יש איסור דרבנן אפילו לר' יוסי בר"י שמא יבוא לגבל{ .ד"ה אין}.
(ג) לצורך להאכיל לבהמה ועוף -י"א דטעם ההיתר במורסן הוא משום שצריך
להאכיל לבהמה ולעוף ולכך לא גזרו רבנן ,ולפי טעם זה גם בקמח יהיה מותר
נתינת המים כשהוא צריך להאכיל לעופות וכמו במורסן ע"י שינוי{ .ד"ה אין}.
ה .נתינת מים במוץ -בודאי יש ליזהר שלא ליתן המים בעצמו בשבת ,דלהרבה גדולי
הראשונים חייב בזה משום לש {ס"ק יא} ,דבמוץ פשוט דאינו בר גיבול לכו"ע,
ולדעת אלו הראשונים יש בהו חיוב חטאת כשנותן בו מים בשבת{ .ד"ה אין}.
ו .גיבול מורסן בשינוי -מעביר בו תרווד או מקל שתי וערב ,כיון שאינו ממרס בידו
ולא מסבב התרווד או המקל ,מותר ,ומנערו מכלי אל כלי כדי שיתערב (שו"ע)[ .אבל
אם ממרס או מסבב בהתרווד ,נראה כלש {סק"ח}] ,והב"י וב"ח מצדדין ,דאפילו מעביר