Page 148 - IYUN
P. 148
הפרשה בראשית ח עיון
אשר בם וינח ביום השביעי' ,ותשאר הידיעה ליחידים שבהם הלכה למשה מסיני עם
התורה שבעל פה.
לג .עוד ביאר הרמב"ן (כאן( בתשובת רבי יצחק :ונתן רבי יצחק טעם לזה ,כי התחילה
התורה ב'בראשית ברא אלהים' וספור כל ענין היצירה עד בריאת אדם ,ושהמשילו
במעשה ידיו וכל שת תחת רגליו ,וגן עדן שהוא מבחר המקומות הנבראים בעולם הזה
נעשה מכון לשבתו ,עד שגירש אותו חטאו משם ,ואנשי דור המבול בחטאם גורשו
מן העולם כולו ,והצדיק בהם לבדו נמלט הוא ובניו ,וזרעם חטאם גרם להם להפיצם
במקומות ולזרותם בארצות ,ותפשו להם המקומות למשפחותם בגוייהם כפי שנזדמן
להם .אם כן ראוי הוא ,כאשר יוסיף הגוי לחטוא ,שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת
את ארצו ,כי כן הוא משפט האלהים בארץ מעולם ,וכל שכן עם המסופר בכתוב כי כנען
מקולל ונמכר לעבד עולם (להלן ט ,כז) ,ואינו ראוי שיירש מבחר מקומות היישוב ,אבל
יירשוה עבדי ה' זרע אוהבו [וראה מה שהוסיף בזה[.
לד .רבינו בחיי (כאן( ביאר בכוונת רבי יצחק :והכוונה לומר ,כי כיון שהמצות הם עיקר
התורה ,לא היה ראוי להיות פתח דבריה של תורה כי אם במצוה ,ומה לנו לספור חדוש
העולם ,היה אפשר שיהיה הענין מסור לקבלת ישראל ושלא יכתב בספר התורה .והיתה
התשובה משום 'כח מעשיו הגיד לעמו' ,כלומר ,המשיך לנו כח מעשיו שתתפרסם
מלכותו מצד דרכיו ופעולותיו ממש ,שחדש והמציא מאין הנמצאים כלם ,לא רצה
הקדוש ברוך הוא שיהיה הענין הגדול הזה מסור ביד הקבלה ,רק שתעיד עליו התורה,
כי מתוך אמונת חדוש העולם ישיג האדם ידיעת הש"י מצד דרכיו ופעולותיו ,וזאת היא
השגה הפרטית האפשרית ,כי ההשגה מצד עצמו ומהותו נמנעת היא לפי שענינו נסתר
ונעלם אף מן המלאכים.
לה .עקידת יצחק (בראשית ש"ג ד"ה והנה( כתב :ומה מאד הפליג רבי יצחק להורות
הכוונה הזאת בעצמה ,באמרו לא היה צריך להתחיל התורה אלא 'מהחדש הזה' וכו',
ומה טעם פתח ב'בראשית' ,וכו' .וכבר בארנו בשער הראשון טעם השאלה ,כי אחר
שהתורה היא ראשיית על כל החכמות ,וכי דרך שמושה בהנה הוא דרך הנחה לבד ,למה
פתח ב'בראשית' כמו שעושה עיקר מהענינים הטבעיים .אמנם בענין התשובה לא לבד
להתנצלות ארץ ישראל כוון ,כי אם אל כללות התועלת שאמרנו שהוא עקר הכל .והוא,
שזכירת מעשה בראשית בראשונה הוא כהקדמת ראיה מופתית ,על שלא נפלו הדברים
באדמה על דרך ההזדמן ,עד אשר יעשה איש הישר בעיניו בדינא דכל דאלים גבר ,רק
שבראה וכוננה בתחלת הבריאה בחכמה בתבונה ובדעת ,בכל מלאכת העשרה מאמרות,
הוא עדות ברורה שעיניו יתברך פקוחות על כל המעשים אשר יעשו בה ,וכשנטלה מזה
ותבא לזה אינו בזולת חפץ ורצון ישר ונאמן.
לו .משיבת נפש (כאן( הקשה על דברי רש"י :ומה יאמר מיתר הסיפורים שעד 'החודש
