Page 227 - 10422
P. 227

‫בת המעמקים‬

‫צמרמורת עוברת באסטר‪" .‬זה מסביר איך נמו הצליח לעבור‬
‫מרחקים כאלה בספרים‪ .‬הוא צץ בכל מיני נקודות ברחבי כדור‬
 ‫הארץ‪ .‬אף אחד לא הצליח לתפוס אותו‪ .‬תגידו‪ ,‬לא קר לכם?"‬
‫האמת שלי ממש חם‪ .‬אולי כי אני חושבת על כל הכוח‬
‫ששוצף בחדר המנועים הזה‪ ,‬וכמה קל יהיה לנאוטילוס לשים‬

    ‫קץ אחת ולתמיד לכל בעיות דקר שלה בבזזזט אחד גדול‪.‬‬
‫"וכאן" — לוקה מסמן אל קצה החדר‪ ,‬שם קבועה דלת‬
‫אובלית מסומררת בעלת חלון עגול קטן — "נמצא כור ההיתוך‬
‫הקר‪ .‬הוא שואב את המימן ישירות מהים‪ .‬כוח בעירה אינסופי‬
‫ללא פסולת‪ .‬ובמקרה שהוא יתקלקל מסיבה כלשהי‪ "...‬הוא‬
‫מצביע על דלת זהה מימין‪" .‬נליניה‪ ,‬את לא תאמיני‪ ...‬גנרטור‬

                              ‫הגיבוי מבוסס על שריפת פחם‪".‬‬
                                  ‫נליניה משתעלת‪" .‬מה?"‬

‫"בדיוק!" לוקה צוחק בתענוג‪" .‬נמו דילג על מאה שנות מדע‪.‬‬
‫הוא קפץ ממנוע הקיטור ישירות להיתוך קר! חשבתי להחליף‬

       ‫את תנור הפחם במשהו קצת פחות ויקטוריאני‪ ,‬אבל —"‬
                        ‫קול אנקה חורקת מהדהד בצוללת‪.‬‬
                                                 ‫טופ נובח‪.‬‬

‫אני מסתובבת אל אופליה‪ ,‬ועל הפנים שלי אולי יש ואולי‬
                  ‫אין הבעה של אימה טהורה‪" .‬זאת היתה‪"?...‬‬
                        ‫"הנאוטילוס זועפת‪ ",‬היא מאשרת‪.‬‬

‫"היא לא אוהבת שמדברים על שינויים‪ ".‬אסטר בוחנת את‬
                   ‫התקרה כאילו גילתה סמלי מזלות נסתרים‪.‬‬

‫"צוללת" הוא שם עצם בנקבה‪ ,‬אבל יש לי הרגשה שאסטר‬
‫עלתה על משהו יסודי יותר לגבי הנאוטילוס‪ .‬אני מחליטה‬
‫לוודא שאסטר לצדי בכל פעם שאני על הסיפון‪ ,‬ולהתייחס‬

                                      ‫לאזהרות שלה ברצינות‪.‬‬
                  ‫"מה הנאוטילוס כן אוהבת?" אני שואלת‪.‬‬

‫‪227‬‬
   222   223   224   225   226   227   228   229   230   231   232