Page 223 - 10422
P. 223
בת המעמקים
"עד עכשיו בסדר ".היא מחייכת אליי חיוך של עידוד ,אבל
נראית מתוחה .נדמה שכל שריר בגוף שלה נכון לפעולה .אני
מתארת לעצמי שאם זיקוק היה מתפוצץ מאחוריה ,היא היתה
קופצת לגובה כזה שהיינו נאלצות לחלץ אותה מהתקרה" .בואו
נמצא את בעלי".
זה לפחות לא אמור להיות קשה.
מירכתי הצוללת אני שומעת הד רחוק של מישהו שורק ,פה
ושם זמזום מקדחה חשמלית.
"לוקה!" אני כמעט קופצת עד התקרה מהצעקה של אופליה.
הקול שלו מהדהד כמו מקרקעית באר" .כן!mio cuore ,
חדר המנועים! זה בטוח לגמרי!"
אופליה מסתכלת עלינו בהרמת גבה" .לטענתו .אני מקווה
שהוא צודק הפעם".
המצח של נליניה מתקמט" .חשבתי שאמרת שלא היו לכם
עוד ...איך קראת לזה ,תקלות".
"לא רציניות ,לא ",אופליה אומרת" .אבל הנאוטילוס...
זועפת לפעמים .מכאן".
אה ,נהדר .עמוק יותר בקרביים של צוללת זועפת.
אופליה מובילה אותנו לאורך מסדרון מרכזי בכיוון
הירכתיים.
תמונות במסגרות מוזהבות תלויות על הקירות .לפחות אני
מניחה שאלה היו תמונות .עכשיו אלה בדי עובש שחור .אריחי
הרצפה מוכתמים בקווים מטושטשים במקום שנראה שמישהו
קילף שטיח מרקיב .לאורך התקרה מנורות ארד אליפטיות
מהבהבות באור כתום עמום כמו דלועים בליל כל הקדושים.
כשאנחנו עוברות על פני דלתות פתוחות ,קשה לא לעצור
וללטוש מבטים.
משמאל :חדר אוכל רשמי עם שולחן מהגוני ושמונה כיסאות
223
