Page 219 - 10422
P. 219
בת המעמקים
"מה?" אני שואלת.
"תרצי שאני אכנס ראשונה?" היא שואלת שוב" .יכול להיות
שיהיה בטוח יותר —"
"לא ,אני אעשה את זה ",אני אומרת.
נליניה נעה באי־שקט" .אנה ,את בטוחה?"
אני ניגשת אל תחתית הרמפה.
כל עצב בגוף שלי מורה לי לברוח .אני כל כך מוצפת
ברגשות ,שהייתי יכולה לטבוע גם בלי מים .אבל אני חושבת
שאני יודעת מה השתבש במקרה של ההורים שלי .אני חושבת
שאני יודעת מה עליי לעשות.
אבא שלי היה כריש .אופליה היא אורקה וכרישה .לוקה
הוא סילונית .כולם ראו בנאוטילוס פרס ,משהו לפתוח ולחקור.
אמא שלי סיטה היתה הדולפינה היחידה בקבוצה .קשה לי
להאמין שהיה לה זמן לחשוב או לפעול ככזאת כשהם משו את
הנאוטילוס .אבא שלי היה פזיז מדי .הוא מיהר לפעול ונהרג.
אמא שלי נהרגה בניסיון להציל אותו.
"שלום ,נאוטילוס ",אני אומרת בבונדלית.
זאת היתה שפת האם של נמו .הוא דיבר בה בילדותו ,נוסף
על אנגלית ,בתקופה שהודו נמצאה בשליטת הבריטים .אם נמו
דיבר בשפה כלשהי אל היצירה שלו ,אני מנחשת שבחר בשפה
שחלם בה.
"אני אנה דקר ".אני מנסה לא להרגיש יותר מדי מודעת
לעצמי על כך שאני פונה בדברים אל צוהר פתוח .כבר דיברתי
בחיי אל דולפינים ,כלבים ,אורנגאוטנים ואפילו תלמידים
ממכון לנד .אני לא אמורה להרגיש מטופשת יותר כשאני פונה
בדברים אל צוללת עתיקה.
"אני יודעת שהתפרצת כשאבא שלי העיר אותך ".אני
חוששת שהנאוטילוס תשמע את הזעם בקולי ,אבל מחליטה
219
