Page 220 - 10422
P. 220
ריק ריירדן
שאני חייבת לדבר בכנות" .את הרגת את ההורים שלי .אני
לא חושבת שאי־פעם אוכל לסלוח לך על זה .אבל אני מבינה
שסביר להניח שהיית מבולבלת ,מפוחדת וכועסת".
הצוללת לא מגיבה .מן הסתם.
"אב־אבותיי ",אני ממשיכה" ,זה שכינה את עצמו נמו ,זנח
אותך לזמן כל כך ארוך .אני מצטערת על זה .העניין הוא...
שאני בת דקר האחרונה .אני אחת מסוגי ,ובודדה ,בדיוק כמוך.
בגדול ,כל אחת מאיתנו היא ההזדמנות האחרונה של האחרת.
אני מבקשת רשות להיכנס .אני מבטיחה לעשות כמיטב יכולתי
לכבד אותך ולהקשיב לך ,אם תבטיחי את זה גם את .ואם תוכלי
לא להרוג אותי ,זה יהיה מעולה".
אין דרך לדעת אם הצוללת שמעה אותי או הבינה.
האם יש לה אוזני נחושת קטנות במקום כלשהו בגוף
הצוללת? האם ַה ּבינה המלאכותית שלה מזהה בכלל קולות?
יש רק דרך אחת לגלות.
אני עולה על הרמפה.
אני לא מחושמלת מיד .אני מחליטה שזה סימן טוב.
"תודה רבה ",אני אומרת לנאוטילוס" .אני נכנסת".
ואני עוברת את הסף האחרון שההורים שלי חצו אי־פעם.
220
