Page 218 - 10422
P. 218
ריק ריירדן
שלי חמים .אני נזכרת בהערה של לוקה מאתמול בערב" .הגנים
התת־מימיים של נמו ...אתם פיזרתם את האפר שלהם שם?"
אופליה מרכינה ראש" .הלוואי שהיינו יכולים לאפשר לך
ול ֶדב סגירת מעגל .הנסיבות ...היו מורכבות ".היא מצביעה
על שרשרת הפנינה השחורה" .סיטה השאירה את השרשרת
בספינת המחקר שלנו .היא אף פעם לא צללה איתה .בגלל זה
השרשרת שרדה ויכולנו לשלוח לכם אותה".
אני מצפה שהכעס שלי יהפוך לצונאמי .אני מדמיינת את
עצמי משתוללת על המזח ,זורקת דברים על אופליה והצוללת,
צורחת על העולם כולו.
אבל איכשהו זה לא קורה .אני מסתכלת על הנאוטילוס.
אני מרגישה טינה לוהטת ,אפילו שנאה ,אבל גם בטוחה יותר
מתמיד שהגורל חיבר בין הצוללת המשונה הזאת וביני .אני
חייבת לוודא שהקורבן של ההורים שלי לא היה לשווא.
"בסדר ",אני אומרת" .איפה הכניסה?"
זה לא מובן מאליו.
אין כאן סנפיר ,שום צוהר גלוי או מעקים .אין אפילו כבש
סיפון.
אופליה מובילה אותנו לאמצע הצוללת .אסטר אוחזת ביד
שלי ,תגובה לגמרי לא טיפוסית לה .כף היד שלה לחה וחמימה.
אני לא בטוחה מי מנחמת את מי ,אבל אני שמחה שהיא איתי.
עולה על דעתי שזאת הפעם הראשונה שהרדינג ודקר היו
במערה הזאת יחד מאז יום מותו של קפטן נמו.
אחרי רגע חרכים צרים ,דמויי זימים ,נחרצים בגוף הצוללת.
קנוקנות עשויות מתכת נפרשות ונשזרות לכבש סיפון .בראש
הרמפה נפתח פתח עגול כמו צמצם מצלמה.
שאגה ממלאת לי את האוזניים .לוקח לי רגע לקלוט
שאופליה שאלה אותי שאלה.
218
