Page 213 - 10422
P. 213
בת המעמקים
לי שהם נהרגו בניסיון להציל פריט מדעי יקר ערך .עכשיו אני
מגלה שהפריט הזה הוא יצור חי ,שהרג את ההורים שלי — אולי
בכוונה ,אולי לא .אופסי ,אנחנו לא ממש יודעים.
אה ,ודרך אגב ,הוא נמצא ממש מעבר לדלת הזאת .תרצי
לפגוש אותו?
אני לא ממש מודעת למעשיי בזמן שאני חוצה את סף
הכספת .הראש שלי עסוק מדי במעברים בין זעם לאימה .אני
שומעת את אופליה אומרת" ,בואו".
נליניה אוחזת במרפק שלי" .אני איתך ,מותק .בואי נלך".
ואז אנחנו נמצאות בחלל המרכזי של הר הגעש הרדום.
קירות אבן תלולים נישאים סביבנו ליצירת קתדרלה חרוטית
של סלע שחור מבריק .אני מרגישה כמו בתוך טיפת שוקולד
חלולה ענקית .אין כאן רצפה — רק מזח שמתמשך אל לב אגם
עגול גדול.
מעלינו מזמזמים עשרות רחפני שפירית ,כנפי המתכת
מבזיקות בבוהק עיניהם דמויות אבני החן .הם כאן לצורכי
מעקב ,או שהם מספקים אור? אולי זה סתם המקום שהחרקים
המלווים נחים בו בזמן שהם לא מובילים ספינות אל תוך האי
או מלווים תלמידי ט' אבודים בתוך הבסיס.
גם האגם מואר ,מלמטה .עננים של מה שנראה כמו
פלנקטון מנצנצים במעמקיו .כבר יצא לי לראות פלנקטון
זוהר בעבר ,אבל בדרך כלל יש לו צבע כחול .היצורים
הזעירים כאן ,יהיו אשר יהיו ,יוצרים אלפי קבוצות כוכבים
בכתום ,בירוק ,באדום ובצהוב ,כאילו כל המגוון האקולוגי
של האגם החליט לערוך פסטיבל ה ֹולי .אני תוהה אם
ההורים שלי ראו את זה ,אם אותה מחשבה עברה גם להם
בראש .האם הם מתו מוקפים בערפיליות מעוררות ההשתאות
האלה?
213