Page 213 - 10422
P. 213

‫בת המעמקים‬

‫לי שהם נהרגו בניסיון להציל פריט מדעי יקר ערך‪ .‬עכשיו אני‬
‫מגלה שהפריט הזה הוא יצור חי‪ ,‬שהרג את ההורים שלי — אולי‬

             ‫בכוונה‪ ,‬אולי לא‪ .‬אופסי‪ ,‬אנחנו לא ממש יודעים‪.‬‬
‫אה‪ ,‬ודרך אגב‪ ,‬הוא נמצא ממש מעבר לדלת הזאת‪ .‬תרצי‬

                                                 ‫לפגוש אותו?‬
‫אני לא ממש מודעת למעשיי בזמן שאני חוצה את סף‬
‫הכספת‪ .‬הראש שלי עסוק מדי במעברים בין זעם לאימה‪ .‬אני‬

                          ‫שומעת את אופליה אומרת‪" ,‬בואו‪".‬‬
 ‫נליניה אוחזת במרפק שלי‪" .‬אני איתך‪ ,‬מותק‪ .‬בואי נלך‪".‬‬
‫ואז אנחנו נמצאות בחלל המרכזי של הר הגעש הרדום‪.‬‬
‫קירות אבן תלולים נישאים סביבנו ליצירת קתדרלה חרוטית‬
‫של סלע שחור מבריק‪ .‬אני מרגישה כמו בתוך טיפת שוקולד‬
‫חלולה ענקית‪ .‬אין כאן רצפה — רק מזח שמתמשך אל לב אגם‬

                                                   ‫עגול גדול‪.‬‬
‫מעלינו מזמזמים עשרות רחפני שפירית‪ ,‬כנפי המתכת‬
‫מבזיקות בבוהק עיניהם דמויות אבני החן‪ .‬הם כאן לצורכי‬
‫מעקב‪ ,‬או שהם מספקים אור? אולי זה סתם המקום שהחרקים‬
‫המלווים נחים בו בזמן שהם לא מובילים ספינות אל תוך האי‬

                   ‫או מלווים תלמידי ט' אבודים בתוך הבסיס‪.‬‬
‫גם האגם מואר‪ ,‬מלמטה‪ .‬עננים של מה שנראה כמו‬
‫פלנקטון מנצנצים במעמקיו‪ .‬כבר יצא לי לראות פלנקטון‬
‫זוהר בעבר‪ ,‬אבל בדרך כלל יש לו צבע כחול‪ .‬היצורים‬
‫הזעירים כאן‪ ,‬יהיו אשר יהיו‪ ,‬יוצרים אלפי קבוצות כוכבים‬
‫בכתום‪ ,‬בירוק‪ ,‬באדום ובצהוב‪ ,‬כאילו כל המגוון האקולוגי‬
‫של האגם החליט לערוך פסטיבל ה ֹולי‪ .‬אני תוהה אם‬
‫ההורים שלי ראו את זה‪ ,‬אם אותה מחשבה עברה גם להם‬
‫בראש‪ .‬האם הם מתו מוקפים בערפיליות מעוררות ההשתאות‬

                                                       ‫האלה?‬

‫‪213‬‬
   208   209   210   211   212   213   214   215   216   217   218