Page 217 - 10422
P. 217

‫בת המעמקים‬

‫לי להרגיש קצת מגוחכת‪ .‬אם הוא מסוגל לעשות את זה‪ ,‬למה‬
                                                      ‫אני לא?‬

‫"איך היא הרגה את ההורים שלי?" אני שואלת‪ .‬נדמה שהפה‬
                             ‫שלי מלא חול‪" .‬מה בדיוק קרה?"‬

‫אופליה נושפת אוויר דרך האף‪" .‬משינו את הצוללת‬
‫בהצלחה‪ .‬עגנו אותה בדיוק איפה שאתם רואים אותה עכשיו‪,‬‬
‫אם כי בזמנו זה נראה יותר כמו אי של בוץ‪ .‬אבא שלך רצה‬
‫לפתוח את הצוהר הראשי מיד‪ .‬הוא היה‪ ...‬אולי קצת לא זהיר‪.‬‬
‫הדלת התחילה להיפתח למענו‪ .‬הוא נדחק פנימה‪ .‬בדיוק כשהוא‬

                                              ‫עבר את הסף‪"...‬‬
‫הקול של אופליה דועך‪ .‬אני קולטת שביקשתי ממנה להיזכר‬
 ‫באחד הרגעים הכי טראומטיים בחייה‪ .‬אבל אני צריכה לדעת‪.‬‬

                                ‫"מה קרה אז?" אני שואלת‪.‬‬
‫"הצוללת שיחררה מטען חשמלי‪ ",‬היא אומרת‪" .‬הוא נהרג‬
‫במקום‪ ,‬אנה‪ .‬קשה לי להאמין שהוא הרגיש שנפגע בכלל‪ .‬אבל‬
‫אמא שלך‪ "...‬המבט בעיניה של אופליה תואם את מסגרת‬
‫הפלדה של המשקפיים שלה‪" .‬היא מיהרה אליו לנסות לעזור‬

                                  ‫לו‪ .‬היא תפסה בו בזמן ש‪"...‬‬
‫אוי‪ ,‬אלוהים‪ .‬אמא המסכנה‪ .‬למרות כל ההכשרה שלה‪ ,‬ברור‬
‫שהאינסטינקט שלה היה לאחוז באבא שלי ולגרור אותו אל‬
‫מחוץ לטווח סכנה‪ .‬כנראה גם היא התחשמלה‪ ...‬אולי לא נהרגה‬

                      ‫מיד‪ ,‬אלא סבלה פגיעות פנימיות קשות‪.‬‬
‫"לא הצלחנו להציל אותה‪ ",‬אופליה אומרת‪ .‬מהעייפות‬
‫בקולה ברור לי שהיא ניסתה הכול‪ ,‬עם כל ההכשרה שלה‬

  ‫כאורקה‪ ,‬ושהמוות של אמא שלי לא היה מהיר וגם לא ש ֵלו‪.‬‬
‫"אני כל כך מצטערת‪ ,‬יקירה‪ ",‬אופליה אומרת‪" .‬המשאלה‬

                                      ‫האחרונה שלה היתה‪"...‬‬
‫"להישרף‪ ",‬אני מנחשת‪ .‬מגע הפנינה השחורה על הצוואר‬

‫‪217‬‬
   212   213   214   215   216   217   218   219   220   221   222