Page 229 - 10422
P. 229

‫בת המעמקים‬

‫אם תרצי‪ .‬אחרי מאה וחמישים שנה מתחת למים המערכות‬
‫האחרות שלה נזקקו להרבה ניקוי ותיקון‪ .‬אנחנו חושדים שזה‬

                                 ‫נכון גם לגבי הליבה‪ ,‬אבל‪"...‬‬
‫"היא מהססת לתת למישהו להתעסק לה במוח‪ ",‬לוקה אומר‪.‬‬
‫"אפשר להבין אותה‪ ,‬כמובן‪ .‬ואני לא אנסה לפתוח את הלוחות‬

                                                       ‫בכוח‪".‬‬
                 ‫"לא‪ ",‬אסטר מאשרת‪" .‬זה לא ייגמר טוב‪".‬‬
‫"אבל אם נוכל לנקות את הצהרים האלה" — לוקה מעיף בי‬
‫מבט מלא משמעות — "אני חושב שזה יעזור לכולנו‪ ,‬בעיקר‬

                                           ‫לנאוטילוס עצמה‪".‬‬
‫אני מבינה מה הוא מנסה להגיד‪ .‬מי יודע‪ ,‬יכול להיות‬
‫שיכולות החשיבה המתקדמות של הצוללת נפגעו קשה‪ .‬אולי‬
‫זאת הסיבה לכך שהנאוטילוס תקפה את ההורים שלי כשהם‬
‫העירו אותה‪ .‬אם נתקן את המוח של הצוללת‪ ,‬יכול להיות שהיא‬

         ‫תהפוך ידידותית יותר ויהיה קל יותר להתנהל מולה‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬זה יכול לעשות אותה עוד יותר כועסת ומסוכנת‪...‬‬
‫טופ מרחרח את הצוהר‪ .‬הוא‪ ,‬לפחות‪ ,‬נראה להוט להריח‬

                                              ‫מוח של צוללת‪.‬‬
                 ‫"אסטר‪ ,‬יש לך עצה כלשהי?" אני שואלת‪.‬‬

                                    ‫"תיזהרי‪ ",‬היא מציעה‪.‬‬
                               ‫"זה עוזר מאוד‪ .‬תודה רבה‪".‬‬

                                                ‫"בבקשה‪".‬‬
‫אחד מכוחות־העל הרבים של אסטר‪ :‬היא חסינה לגמרי‬

                                                      ‫לסרקזם‪.‬‬
‫אני מניחה יד על הצוהר‪" .‬נאוטילוס‪ ,‬אנחנו רוצים לנקות‬
‫כאן בפנים‪ ",‬אני אומרת בבונדלית‪" .‬אנחנו ניזהר מאוד לא‬

                         ‫להזיק לך‪ .‬זה יהיה בסדר מבחינתך?"‬
                                 ‫הלוח משמיע קול נקישה‪.‬‬

‫‪229‬‬
   224   225   226   227   228   229   230   231   232   233   234