Page 233 - 10422
P. 233
בת המעמקים
אופליה צובטת באף שלה" .אנה ,יקירה ,אני מתנצלת.
לבעלי אין שום נימוסים".
אני מסתכלת על כיסא הקפטן .הוא מעוצב כצורת L
מפלצתית עשויה מתכת ,מורכבת על כן מסתובב כמו כיסא
ַס ָּפרים מהדור הישן .על כל משענת זרוע יש מאחז ידני בצורת
כיפה ,כמו קורא הדנ"א על סיפון הווארונה .נראה שהמושב
מרופד עור שחור מבריק.
מסיבה כלשהי המחשבה שהגופה של סבא־רבא דור רביעי
שלי נחה כאן לא מטרידה אותי כפי שהייתי מצפה .מבחינה
מסוימת הצוללת כולה היא כמו הקבר שלו ,מה שנשאר ממנו.
האצבעות שלי מרפרפות על העור הרך" .החומר הזה חדש".
"אמת ",לוקה מאשר" .המתכת שרדה .העור המקורי נהרס.
וגם ,טוב ,שרידי אב־אבותייך ישבו עליו יותר ממאה שנה"...
הוא מעיף מבט באופליה לראות אם תחטיף לו שוב" .קברנו את
נמו בים .ואז ריפדתי מחדש את הכיסא .החומר עצמו מבוסס
אצות .למרבה המזל ,יש לי חבר מוכשר מאוד בפירנצה שעוסק
בעיבוד עור .כידוע ,אין כמו בעלי המלאכה האיטלקים".
אופליה מגלגלת עיניים" .ניסינו כמובן להפעיל מערכות
נוספות בצוללת .אבל נראה שכיסא הקפטן הוא זה שמעניק
גישה לכל המערכות החיוניות :הנעה ,נשק ,ניווט ,תקשורת".
היא מצביעה לפי סדר על כל אחת מעמדות הבקרה .ואז
פונה אליי שוב ,כאילו מחכה...
כמובן .היא מקווה שאתיישב בכיסא .היא לא רוצה ללחוץ
עליי ,אבל מתה לראות מה יקרה אם אניח את הידיים על
כיפות הבקרה האלה .אפילו לוקה ואופליה ,שהיו כאלה
נחמדים ומסבירי פנים ,מתקשים לראות בי אדם ממשי ולא
כלי פלאי.
אני נושמת נשימה עמוקה .אני לא רוצה לשבת בכיסא הזה.
233
