Page 237 - 10422
P. 237
בת המעמקים
שההורים שלי נהרגו ,כשהבית שלנו נמכר והפסנתר הישן
נלקח .האם אני זוכרת בכלל משהו?
אני מחליטה לנסות את הפוגה ברה מינור של באך .היא
נכתבה לעוגב .נהגתי לנגן אותה בכל ליל כל הקדושים כי היא
כזאת מנגינה מלחיצה .כשמנגנים אותה בקצב איטי היא גם
נוגה ועצובה ,וכל כך ישנה שיכול להיות שנמו הכיר אותה.
אולי הוא אפילו ניגן אותה בעצמו בעוגב הזה.
אני מטרטרת את התיבה הראשונה .הצלילים שטוחים ,אבל
מהדהדים ברחבי הצוללת.
תיבה שנייה :אני מפספסת תו ,מנגנת רה בטעות ,אבל לא
מפסיקה לנגן .הארפג'ו מביא אותי לאקורד המלא הראשון .אני
מניחה לו להתמשך ,להרעיד את הרצפה .אני מרימה את הידיים.
כשאני מנסה להיזכר בתיבה הבאה ,נליניה אומרת" ,אנה".
אני מסתובבת .לוקה ואופליה בוהים בתדהמה באורות
שנדלקו בכל רחבי הגשר .לוחות הבקרה מוארים כולם .ארבע
תצוגות הולוגרפיות של חיישני המיקום מרחפות מעל עמדות
הבקרה כמו שורה של כוכבי לכת ערטילאיים .העיניים הענקיות
בחרטום מוקפות אור סגול .תאורת אווירה דומה מאירה את
בסיס כיסא הקפטן.
נראה שהנאוטילוס חובבת באך.
"אנה דקר ",לוקה אומר בקול מלא כבוד" ,היום הולך להיות
יום נהדר".
237
