Page 230 - 10422
P. 230

‫ריק ריירדן‬

                       ‫"נפלא!" לוקה קורן כולו‪" .‬אפשר?"‬
‫אני זזה הצדה‪ .‬כשלוקה פותח את הצוהר‪ ,‬בוקעת משם עננת‬
‫צחנה מחרידה‪ ,‬כאילו פתחנו את ארון ציוד הספורט של קפטן‬

                               ‫הוק‪ .‬טופ מכשכש בזנבו במרץ‪.‬‬
‫לוקה מכניס יד פנימה ושולף גוש רפש גדול — אצות‪ ,‬עשב‬

                           ‫ים‪ ,‬קקי של סרטנים? אין לי מושג‪.‬‬
‫"אתן רואות?" לוקה מנופף בפרס שלו כאילו זאת ביצת‬
‫זהב‪ .‬טינופת שחורה מצפה את זרועו עד המרפק‪" .‬פשוט נס‬
‫שהנאוטילוס מתפקדת בכלל! אח‪ ,‬אנה‪ ,‬רק תדמייני לעצמך‬
‫מה היא תוכל לעשות ברגע שננקה אותה כמו שצריך‪ .‬את‬

                                                 ‫המפתח ל —"‬
                                                  ‫פוווווום!‬
‫הצליל מרעיד את הרצפה ומקרקש לי בעיניים‪ :‬מי במול‬
‫עמוק‪ ,‬ארוך ומהדהד‪ .‬לוקה שומט את גוש הרפש מידו‪ .‬טופ‬
‫מסתתר מאחורי הרגליים של אסטר‪ .‬נליניה נעמדת בפישוק‬
          ‫כאילו מצפה לנחשול‪ .‬אופליה מתייצבת כנגד הקיר‪.‬‬
‫הרעש דועך‪ .‬אני מחכה‪ ,‬אבל הוא לא חוזר‪" .‬זה נשמע כמו —"‬
                              ‫"העוגב‪ ",‬לוקה אומר בדאגה‪.‬‬
          ‫"הוא מעולם לא עשה את זה‪ ",‬אופליה ממלמלת‪.‬‬
                                      ‫"המה?" אני שואלת‪.‬‬
‫לוקה ואופליה מחליפים מבט‪ .‬נראה שהם מנהלים ויכוח‬
                             ‫מודאג בשתיקה לגבי הצעד הבא‪.‬‬
‫"אני חושבת‪ ",‬אופליה אומרת לבסוף‪" ,‬שהגיע הזמן להראות‬
                                             ‫לאנה את הגשר‪".‬‬

                                                                             ‫‪230‬‬
   225   226   227   228   229   230   231   232   233   234   235